התקפי חרדה הם תקופות של פחד משתק שמגיעות ללא כל הכנה מוקדמת ויכולות להימשך למספר דקות או אפילו מספר שעות. מדובר באחת החוויות המפחידות והלא נוחות ביותר שיש, מהן נדרש פרק זמן ממושך לצורך התאוששות. התקפי חרדה חוזרים ונשנים נחשבים לתסמין המאפיין הפרעת חרדה.
חווית החרדה במהלך התקף חרדה
הסובלים מהתקפי חרדה לרוב מדווחים על תחושה שהם עומדים למות, להשתגע, להתעלף או להקיא, חוויה של קוצר נשימה או אובדן שליטה בגופם.
תחושות אלה מעוררות צורך לברוח מהמקום שבו החל התקף החרדה וזאת כיוון שההורמון שמייצר את תגובת החרדה מופרש בכמויות משמעותיות, מה שמוביל להתפתחות של תגובת הילחם או ברח ולצורך דחוף לעזוב את המקום בו התעוררה החרדה.
התקף החרדה מייצג את התגובה של מערכת העצבים הסימפתטית שיוצרת תגובות המתפרשות כתגובות אזעקה בקרב אנשים שמועדים להתקפי חרדה וכך נוצר מעגל משוב חיובי שבו הפעלת המערכת הסימפטית יוצרת צורך בבריחה, מה שמפעיל שוב את המערכת הסימפטית עקב העוררות בזמן הבריחה וחוזר חלילה.
לצורך קביעת אבחנה של התקף חרדה נדרש שלפחות 4 מתוך התסמינים הבאים יתפתחו במהירות ויגיעו לשיאם בטווח של 10 דקות:
· בחילות
· כאבים בחזה
· תחושת שיתוק
· סחרחורת
· פחד מאובדן שליטה
· התקפי קור או חום
· דפיקות לב מואצות
· הזה
· רעידות
· קוצר נשימה
· תחושת חנק
· תחושת ניתוק מהמציאות או מהעצמי
גורמים להתקפי חרדה
גורמים ביולוגיים – יש ראיות לך שהתקפי חרדה נוטים להיות משפחתיים. מחקרים העלו לקרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולי פאניקה נוטים ללקות בהפרעת פאניקה יותר מאשר קרובי משפחה של אנשים שאין להם הפרעת פאניקה. כמו כן הסבירות שתאומים שהם מונוזיגוטיים יקבלו אבחנה של הפרעת פאניקה גדולה יותר לעומת הסבירות שתאומים שהם דיזיגוטיים יקבלו את אותה אבחנה.
השערה רווחת מאד היא שהתקפי חרדה נגרמים עקב ליקוי בתפקוד הביוכימי וזאת כיוון שבעלי הפרעת פאניקה נוטים לחוות אירועי פאניקה עקב הליכי אתגר ביולוגי בשיעור רב הרבה יותר בהשוואה לאנשים שאין להם הפרעת פאניקה.
הליכי אתגר ביולוגי מטילים עומס על המערכות הנוירו-ביולוגיות, אשר מחוללות תסמינים גופניים שעלולים להסתיים בהפרעת פאניקה. דוגמאות לחומרים או להתנסויות שעלולות להוות אתגר ביולוגי הן שאיפה של פחמן דו-חמצני או בליעה של קפאין.
האזור במוח שככל הנראה קשור להתקפי החרדה הוא האתר התכול שבגזע המוח וישנו גם קשר חזק לנוירוטרנסמיטור נוירואפינפרין שממלא תפקיד חשוב בפעילות המוח באזור זה.
גורמים קוגניטיביים – אחת ההשערות המוקדמות בנוגע להתקפי חרדה היתה השערה של הפחד מהפחד שלפיה מתפתח פחד מפני ההתנסות בהתקף החרדה.
הסובלים מהתקפי חרדה הופכים להיות דרוכים מאד לתחושות הגופניות שלהם ולפרש סימנים קלים של חרדה כאות לכך שהתקף חרדה עומד להגיע. ישנו גם קשר לפחדים אינטרוצפטיים – פחדים מפני תחושות גופניות פנימיות מסוימות שעלולים להגיע עקב התניה אינטרוצפטית שבו תחושות גופניות מסוימות שמתקשרות להתקפי החרדה מקבלות את היכולת לעורר בעצמן התקפי חרדה.
מודל אחר שהוא המודל הקוגניטיבי מתייחס למשמעות שהאדם מייחס לתחושותיו הגופניות ובכך הוא נבדל ממודל הפחד מהפחד.
לדוגמא, המודל האיטרוצפטי היה מנבא כי אדם הסובל מהפרעת פאניקה וחושש מהתקף לב יגיב תמיד בפחד כאשר דפיקות הלב שלו מואצות אולם המודל הקוגניטיבי חוזה התקף חרדה רק אם החולה מעניק פרשנות שלילית להאצה בפעימות הלב.
טיפול בהתקפי חרדה
ניתן לטפל ביעילות בהתקפי חרדה באמצעות התערבויות שונות כמו טיפולים פסיכולוגיים וטיפולים תרופתיים.
ממצאי מחקרים מראים שלטיפול קוגניטיבי-התנהגותי יש את ההשפעה המתמשכת הטובה ביותר ולאחריה תרופות ממשפחת SSRI המשפיעות על פעילותו של הנוירוטרנסמיטור סרוטונין.
ראו עוד בנושא חרדה: