חרדה חברתית היא מצב של חרדה עזה מדחייה או מביקורת על ידי אחרים, עד כדי כך שהסובלים מהחרדה נמנעים מסיטואציות חברתיות שונות ומוותרים על פעילויות מסוימות. כמעט כל אחד חווה בחייו חששות ממצבים חברתיים מביכים ואפילו מצא את עצמו נמנע מלדבר או לעשות משהו בגלל החשש מביקורת.
בעלי חרדה חברתית סובלים מחששות כאלה על בסיס יומיומי ובאורח קיצוני, וחווים סימפטומים של מצוקה גופנית ונפשית ואפילו התקף פאניקה של ממש (הכולל קוצר נשימה, עלייה בלחץ הדם ובקצב דפיקות הלב וכדומה) כאשר הם במצב חברתי המביך אותם.
מצב כזה יכול להיות אכילה במקום ציבורי, דיבור בפני קהל או בפני בעלי סמכות, שימוש בשירותים במקום ציבורי, מפגשים עם זרים, קבלת תשומת לב של אחרים, הימצאות בחדר סגור עם אחרים, ראיון עבודה, דייטים ועוד.
כ-7% מהאוכלוסיה סובלת מחרדה חברתית, רובם נשים. חלק מהם סובלים מחרדה חברתית מוכללת וישנם אחרים שסובלים רק ממצבים מסוימים. חרדה חברתית מאוד נפוצה בילדות ובגיל ההתבגרות, ולכן אבחנת החרדה בגילאים אלה נעשית רק אם התסמינים נמשכים מעל חצי שנה. בעלי חרדה חברתית מודעים לבעיה שלהם ולכך שהיא חסרת הגיון, אך לרוב הם לא מצליחים להתגבר עליה ללא טיפול.
כיצד נוצרת חרדה חברתית?
חרדה חברתית מופיעה בדרך כלל אצל אנשים בעלי מודעות עצמית גבוהה ודימוי עצמי נמוך. הכוונה היא לאנשים אשר מתעסקים ללא הרף בהתנהגות שלהם ובצורה בה הם נתפסים על ידי אחרים: הם בטוחים שהסביבה שמה לב לכל מנוד עפעף ולכל משיכת אף שלהם.
בד בבד, כיוון שהדימוי העצמי שלהם נמוך, הם חושבים שגם אחרים רואים אותם באופן שלילי. מתוך הנחות מוצא אלה הם נוטים לפרש כל סימן שמישהו אחר מראה בצורה שלילית, למשל אם מישהו מסיט את ראשו בזמן שיחה הם יניחו שהם משעממים או אם מישהו מתיישב ליד אדם אחר הם יניחו שהם לא רצויים. כתוצאה מהנחות אלה אנשים בעלי חרדה חברתית נמנעים ממפגשים וסיטואציות חברתיות שעלולות לגרום להם מבוכה.
חרדה חברתית אצל ילדים
הטיפול בחרדה חברתית
לפניכם שלושה טיפולים עיקריים בחרדה חברתית. פעמים רבות טיפול תרופתי משולב עם טיפול רגשי: פסיכודינמי, קוגנטיבי- התנהגותי, טיפול קבוצתי או טיפול באמנויות.
תרופות נגד דכאון
טיפול בקבוצת תרופות אנטי- דכאוניות מקבוצת SSRI ( כדוגמת רסיטל, פרוזאק, ציפרלקס ועוד) ידוע בהשפעתו המיטיבה על חרדה חברתית מוכללת, כאשר הפחתת החרדה היא הדרגתית ואורכת כחודש.
לתרופות אנטי- דכאוניות אחרות ישנה השפעה מיטיבה מיידית וקצרת טווח, והן מיועדות לסיטואציות ספציפיות הגורמוות חרדה, כגון: ראיון עבודה, דיבור בפני קהל, דייט וכדומה. בכל אופן חובה להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי טיפול תרופתי מתאים, ולא לסיים את הטיפול טרם זמנו.
טיפול קוגנטיבי- התנהגותי
טיפול קוגנטיבי- התנהגותי, בניגוד לטיפול פסיכודינמי (שהוא הטיפול הפסיכולוגי המוכר יותר), הוא טיפול קצר מועד, אשר מיועד ליצירת שינוי נקודתי בהווה: במחשבה ובהתנהגות כאחד.
החלק הקוגנטיבי של הטיפול עוסק בשינוי ההנחות המוטעות על עצמי ועל העולם, למשל "כולם שמים לב למה שאני עושה", או "אני תמיד מביך את עצמי". החלק ההתנהגותי הוא בעיקר חשיפה הדרגתית לסיטואציות חברתיות לא- נוחות, על מנת ליצור שינוי של התפיסות וההתנהגויות הבלתי סתגלניות ולאפשר התנסויות חיוביות בחברה, מה שמפחית את החרדה.
טיפול קבוצתי
קבוצה מונחית אשר בה ניתנים כלים להתמודדות עם החרדה. הקבוצה, מעצם היותה סיטואציה חברתית, מאפשרת התנסויות במצבים חברתיים בתוך סביבה בטוחה ותומכת. בדרך כלל הטיפול כולל התנסויות בחשיפה, בדומה לטיפול התנהגותי.