תשישות נפש הינה שם כללי לביטוי מגוון של בעיות בתחום התפקודי של המח. אדם הסובל ממוגבלויות קוגניטיביות כגון בעיות בזיכרון, חוסר יכולת להתמצא במרחב, אובדן תחושת זמן, שיפוט לקוי של סיטואציות חברתיות, עשוי להיות מוגדר כתשוש נפש. תשישות הנפש מתבטאת במגוון סימפטומים אישיים ובינאישיים. בתחום האישי, סובלים תשושי הנפש מההפרעות הבאות:
- דיכאון
- חוסר שקט
- הפרעות שינה
- בלבול
- קושי בתפקוד היומי, כגון: אכילה ורחצה
- בתחום הבינאישי, מתקשים תשושי הנפש לקיים קשרים חברתיים, לעיתים הם לא זוכרים פרצופים ושמות, אפילו של אנשים קרובים ובני משפחה, הם פרנואידים, ועשויים להיות תוקפנים. לעיתים תשושי הנפש נמצאים משוטטים, כאשר אינם יודעים מי הם, היכן הם נמצאים, ומהי התקופה הנוכחית.
תשישות נפש מוגדרת כמצב כרוני, אשר הולך ומתפתח לאורך זמן. אצל חלק מהחולים ההתדרדרות היא מהירה יחסית, ואצל אחרים הירידה בתפקוד הקוגניטיבי היא איטית ונמשכת זמן רב. בהגדרה, אדם הסובל מהפרעת דמנציה (שיטיון), בין אם היא נובעת ממחלת אלצהיימר או ממחלות אחרות, מוגדר כתשוש נפש.
איך מאבחנים תשישות נפשית?
אבחון תשושי נפש מתבסס בדרך כלל על איסוף מידע ממגוון מקורות הכוללים את החולה, בני משפחתו וחוות דעת רפואיות וקוגניטיביות. בדרך כלל השלב הראשון הוא שאלון המצב המנטלי (MSQ), שמסנן את החולים לארבע דרגות: ללא בלבול, בלבול קל, מתון, וחמור.
השאלון כולל 10 שאלות:
- מי היה ראש הממשלה הקודם?
- איפה אנחנו?
- איפה זה נמצא?
- מה התאריך היום?
- איזה חודש?
- איזו שנה?
- בן כמה אתה?
- מתי יום הולדתך?
- באיזו שנה נולדת?
- מי ראש הממשלה הנוכחי?
כאשר נמצאת רמה כלשהי של בלבול בשאלון הראשון, נעשה שימוש בשאלונים מקיפים יותר. השאלון הנפוץ ביותר המופנה אל החולה נקרא mini mental state examination. השאלון כולל התייחסות למספר תחומים קוגנטיביים:
- תפיסת זמן (הנבדק נשאל לגבי השנה, החודש, היום בשבוע והשעה)
- תפיסת מקום (נשאל לגבי המדינה בה הוא נמצא, עיר, רחוב, קומה)
- זיכרון (הנבדק צריך לחזור על מילים שאומר הבוחן)
- ריכוז (הנבדק צריך לחזור על סדרת מספרים שאומר הבוחן, או לאיית מילים מהסוף להתחלה)
- שליפת פרטי מידע מהזיכרון
- כישורי שפה (הנבדק נשאל לשמם של חפצים יומיומיים כגון שעון או עפרון)
- חזרה על משפטים, והבנת הוראות מורכבות (למשל, להעתיק צורה או לצייר).
מערכת כוללת יותר לאבחון נקראת CAMDEX, וכוללת שלושה חלקים.
- ראשית, מתבצע ראיון עם החולה לגבי מצבו, ההיסטוריה הרפואית שלו, וההיסטוריה האישית שלו.
- לאחר מכן מתבקש החולה לבצע סדרה של מבחנים קוגניטיביים המהווים סוללה נוירופסיכולוגית מקיפה ומהימנה.
- לבסוף, מתבצע ראיון עם בן משפחה, או מטפל אשר מכיר את החולה ומסוגל לתת מידע אובייקטיבי לגבי מצבו וההיסטוריה של החולה.
חשיבות האבחון
לאבחון של תשושי נפש חשיבות רבה מכמה היבטים. ראשית, יש להעריך האם האדם, בדרך כלל קשיש, מסוגל להשאר בביתו או בקהילה מוגנת רגילה, או שהוא זקוק למוסד אשר יעניק לו טיפול מתאים, עזרה בפעילות יומיומיות, עזרה סיעודית והגנה.
בנוסף, יש לקבוע לחולה טיפול תרופתי מתאים (הכולל גם טיפול לבעיות רפואיות פיזיות אחרות, שאינן קשורות לפן הקוגניטיבי), ולבדוק האם הוא מסוגל לקחת אחריות על המשטר התרופתי או שיש לעזור לו בכך.
לבסוף, יש חשיבות משפטית לשאלת תשישות הנפש. חולה שמסרב לקבל כל טיפול או עזרה, אך אינו מסוגל בפועל לנהל את חייו בצורה משביעת רצון, באם יוגדר כתשוש נפש יוכל בית המשפט למנות עבורו אפוטרופוס שיהיה בעל הסמכות בקבלת ההחלטות הטיפוליות.