אלצהיימר

תוכן עניינים

לצהיימר היא מחלה ניוונית של המח. בניגוד לתאים אחרים בגוף, כמו תאי עור ורקמה, תאי המח אינם מסוגלים לשקם את עצמם, אינם מתחדשים, ואינם מתחלפים. המח שלנו מתפתח מרגע היוולדנו על ידי צבירת חוויות והתנסויות שיוצרות עוד ועוד קשרים וחיבורים בין תאי המח, וכך למעשה אנחנו לומדים להניע את איברנו, לדבר, לחשוב, להתמצא, להבין ולמעשה – לעשות כל פעולה בחיים.

במהלך המחלה, נפגעים תאים, עצבים וטרנסמיטורים במח, והפעילות החשמלית והכימית בו משתנה. לאט לאט תאי מח מתחילים למות, ואיתם מתים הקשרים והחיבורים אשר מאפשרים לאדם להשתמש במיומנויות ובידע שצבר במהלך חייו. המח מאבד מנפחו, וחללים נפערים בו. החלבונים המרכיבים את התאים נשברים, וקצות העצבים נותרים חשופים.
הגורמים לאלצהיימר אינם ידועים, וגם אין דרך לרפא אותה. המחלה נפוצה יותר אצל קשישים, והיא הסיבה השכיחה ביותר להפרעת דמנציה (שיטיון), המוביל להגדרה של תשישות נפש. יחד עם זאת, ניתן לאבחן את המחלה בשלבים מוקדמים יחסית, ובעזרת טיפול רפואי לעכב את הידרדרותה.

סימפטומים של אלצהיימר

על מנת לאבחן אלצהיימר, יש צורך בבדיקה מקיפה של רופא. אך את סימניה של המחלה ניתן לראות כבר בשלביה הראשונים: המאפיין הבולט ביותר הוא הפרעת זיכרון – החולה שוכח פרטים חשובים לעיתים קרובות, ואינו נזכר בהם. השכחה יכולה לכלול מטלות, שמות ופרצופים. השכחה היא גם האלמנט העומד בבסיסם של חלק מהסימפטומים הנוספים של המחלה.
בתחומי התפקוד היומיומי, החולה מתקשה בפעילויות שגרתיות ולעיתים אפילו שוכח שהתחיל לעשות משהו. הוא עשוי ללכת לאיבוד גם במקומות מוכרים, לא לדעת היכן הוא נמצא ואיך הגיע לשם. הוא עשוי להתנהג בצורה שאינה תואמת את הסיטואציה, מכיוון ששוכח את המוטל עליו, ושוכח את הנורמות החברתיות.
בעיקר מתאפיינים החולים בפאסיביות וחוסר יכולת ללקיחת יוזמה. בנוסף,מתפתחת נטייה לאבד חפצים – החולה עשוי לשים חפצים במקומות משונים ביותר, ולא לזכור איפה הניח אותם.
קשיים קוגניטיביים נוספים שניתן לזהות אצל חולי אלצהיימר הם קשיים לשוניים: החולה לא מצליח לשלוף מילים מתאימות, ועשוי להפסיק משפט באמצע, או להחליף מילים במילים שאינן קשורות למשפט, וכך דבריו נעשים לא ברורים. בנוסף, מתגלה קושי בחשיבה המופשטת – החולה מתקשה בפעולות קוגניטיביות הדורשות חשיבה מופשטת כגון פעולות חשבון פשוטות.
הסימפטומים הקשים ביותר להתמודדות בקרב קרובי המשפחה של חולי אלצהיימר קשורים למצבו הרגשי והנפשי של החולה. ראשית, אצל חולי אלצהיימר יש שינויים מהירים במצבי רוח, ללא כל סיבה.
הם יכולים לעבור מכעס לשמחה ולדמעות תוך שניות. אף פעם אי אפשר לצפות את תגובתם ואת מצב רוחם ברגע נתון. לבסוף, המחלה יוצרת שינויים של ממש באישיות: לעיתים רואים שינויים משמעותיים ביותר, כאשר החולה הופך למבולבל, חשדן, רגזן או פחדן, באופן שלא מזכיר את אופיו לפני המחלה.

שלבי מחלת האלצהיימר

אלצהיימר היא מחלה מתפתחת. בשנים הראשונות נראים רק סימפטומים קלים של שיכחה הולכת וגוברת, וירידת העניין בחברה ובפעילויות פנאי. כמו כן, מתחילות טעויות בשיפוט התנהגות ראויה. בשלב זה ראוי לפנות לרופא, על מנת לבדוק שהסימטומים אכן מעידים על מחלת אלצהיימר.
בנוסף, כדאי לעודד את החולה להזכר בדברים בכוחות עצמו, להניח דברים במקומות קבועים שידע לחפש בהם, לעודד אותו לשמור על קשרים ופעילויות, וגם להתכונן לקראת הירידה הצפויה בתפקוד, ולהגיע להחלטות בנושא. בשנים הבאות, הזיכרון ממשיך להתדרדר, החולה מפסיק לזהות את קרוביו, מתקשה לישון וליזכור מטלות יומיומיות. לעתים המשפחה נאלצת להתמודד עם הקשיים הכרוכים בהתנהגות חריגה של חולי אלצהיימר, במיוחד כאשר ישנו בן משפחה מטפל.
בשלב זה כדאי לדאוג שהחולה ישאר בסביבה מוכרת ובטוחה על מנת שהחולה לא יפגע בעצמו.  בשלבים הסופיים של המחלה (שעשויים גם הם להמשך שנים), החולה לא זוכר שום מידע חדש, מתקשה לדבר ולהבין, לא מסוגל לתפקד ובדרך כלל מרותק למיטתו. בשלב זה כדאי להמשיך להיות בקשר עם החולה, ולדאוג כמה שיותר שלא יסבול.

טיפול באלצהיימר

לא פשוט להתמודד עם בן משפחה אהוב שחלה באלצהימר.

כיום, המחלה נחשבת למחלה חשוכת מרפא אך ישנו מגוון רחב של טיפולים מקלים מתרופתיים ועד רגשיים אשר מקלים את מצבו של החולה וכן את ההתמודדות הלא פשוטה של בני המשפחה עם המצב החדש.

הטיפולים השונים לחולי אלצהיימר מתאימים לכל אדם באופן אחר, ולכן יש לנסות את כל הטיפולים הקיימים – בין אם הטיפול הוא תרופתי לאלצהיימר ובין אם טיפולים משלימים. והכי חשוב הוא לבחור בטיפול שהחולה ירגיש בו הכי נוח ולא להחליט על טיפול עקב מצוקה אישית של התמודדות.