הזיכרון האנושי מהווה תחום תפקודי חשוב ביותר של המח. ללא זיכרון, לא נוכל ללמוד, לא נוכל להכיר אנשים לקיים יחסים בינאישיים, לא נוכל להמנע מסכנות ולא נוכל להתפתח. תהליך הזכירה כולל למעשה שלושה שלבים: השלב הראשון הוא הצפנת המידע. בכל רגע בחיינו אנחנו מוצפים באינספור גירויים, ואין באפשרותנו להתייחס לכולם או לזכור את כולם.
בשלב ההצפנה, "בוחר" המח את הגירויים הרלוונטים בסיטואציה והופך אותם ממידע רגשי או סנסורי- לזיכרון. השלב הבא הוא אחסון המידע, כלומר יצירת נוירונים או קשרים בין תאים שהם למעשה הזיכרון. ולבסוף, כאשר אנחנו זקוקים למידע שהוצפן ואוחסן, אחראי המח לאפשר לנו לאתר אותו ולשלוף אותו, תוך תרגומו מחדש למידע או לשפה בהם נוכל להשתמש.
הזיכרונות שלנו לא נמצאים באיזור מסויים במח. הזיכרון הוא תפקוד שמערב כמעט את כל המח, ולכן כל פגיעה קטנה בכל איזור של המח עשויים לגרום לפגיעה בזיכרון. קיימים מספר סוגים של פגיעות בזיכרון כגון אמנזיה (אובדן מוחלט של הזיכרון), היפומנזיה (ירידה חלקית של הזיכרון) ופראמנזיה (עיוות של הזיכרון, שהופך את תפקוד הזיכרון ללא אמין).
הפגיעה בזיכרון יכולה להיגרם על ידי:
- חבלות ראש
- מחלות כגון פרקינסון או אלצהיימר
- שימוש באלכוהול וסמים
- גידולים בראש
- ירידה באספקת החמצן
- רמת הסוכר או ויטמינים נחוצים למח
- זיהומים שונים
טיפול בהפרעות זיכרון
ברב המרכזים הרפואיים ניתן למצוא מרפאת זיכרון המותאמת לאבחון וזיהוי מקור הבעיה. כאשר הפרעות הזיכרון נגרמות על ידי מחלה או גורם ידוע, ניתן לעיתים לטפל במצב הרפואי הספציפי, ובכך לפתור גם את בעיית הזיכרון. אך כאשר המחלה חשוכת מרפא, או כאשר לא ברור מהו הגורם לירידה בזיכרון, קיימות התערבויות נוספות לטיפול.
בשלב הראשון בבחירת טיפול להפרעות זיכרון מתאים, צריך המטפל לנסות להבין באיזה שלב של תהליך הזיכרון קיימת הבעיה. כאשר קיימת בעיה בשלב ההצפנה, כלומר הגירויים בסיטואציה לא עוברים את התהליך הדרוש כדי שיאוחסנו במח, הטיפול יתמקד ביכולת לברור גירויים רלוונטיים מהסיטואציה, על מנת לא להעמיס על המח גירויים תפלים.
כאשר הבעייה היא בשלב האיחסון, יתמקד הטיפול בלימוד ותרגול שיטות יעילות לאחסנת מידע. בדרך כלל כאשר המידע מאוחסן באופן יעיל, קל יותר לשלוף אותו במקרה הצורך. כאשר שלבי ההצפנה והאחסון מתנהלים כראוי, אך האדם בכל זאת לא מצליח לשלוף את הזיכרון (התחושה ש"עומד לי על קצה הלשון", אבל אני לא יכול להגיד), יתמקד הטיפול בטכניקות שמועילות ליכולת השליפה של מידע.
טיפול תרופתי לבעיות זיכרון
קיימות התערבויות פרמקולוגיות שיכולות לעזור בשיפור הזיכרון, ומניעת הירידה בתפקוד הזיכרון. בדרך כלל טיפול תרופתי לכשעצמו אינו מספיק על מנת להשיג שיפור או שימור בתפקוד.
טיפול קוגניטיבי – אימון בטכניקות זכירה
הטיפול בפגיעה בכל אחד משלבי הזיכרון מתבסס על ההנחה שניתן לשפר את תפקוד הזיכרון כמו שמשפרים תפקוד של שריר – כלומר על ידי אימון מסודר ומבוקר. על כן, חושפים את המטופלים לגירויים או סיטואציות שונות, ומתרגלים איתם את הדרך לברור את המידע הרלוונטי להצפנה, לאחסן ולשלוף.
שלב ההצפנה
כדי לזכור, צריך לשים לב למה שקורה. לפעמים אנחנו "שוכחים" פשוט בגלל שלא זכרנו משהו מלכתחילה. המטופל לומד לשים לב לפעולות שונות (כמו למשל, היכן הניח את הארנק), כדי המידע הזה יוצפן, והוא יוכל להשתמש בו בשלב מאוחר יותר.
שלב האיחסון
המטופל לומד טכניקות יעילות לאחסון, כמו שימוש בדימויים מילוליים וויזואליים על מנת לזכור מידע חסר משמעות (מנמוניקות). התרגול הזה מחזק את "שריר הזכרון" ומועיל גם בזכירה של מידע אחר.
שלב השליפה
המטופל לומד לשלב בתוך הזכרונות המאוחסנים "תגיות", מעין רמזים וקישורים שיעזרו לו בשליפה של המידע. ככל שהזיכרון קשור ליותר דברים שנמצאים במודעות, כך יותר קל לשלוף אותו.