שלבים ראשונים לאלצהיימר
האלצהיימר היא מחלה שמתפתחת בקצב איטי מאוד, נמשכת שנים רבות וההתדרדרות בה איטית. היא מחולקת לשלושה שלבים, התואמים לחומרת התגובות והתסמינים שמתגלים אצל האדם החולה: השלב הקל, השלב המתון והשלב החמור.
השלבים הראשונים למחלה נמצאים בשלב הקל והם כוללים תופעות כמו: איבוד הזיכרון לטווח הקצר, כך שעדיין לא נפגמת יכולת הדיבור והשיח, איבוד שמחת החיים, קשיים במציאת מילים, שכחה של מילים, שכחה של שמות, הימנעות משיחה עקב בושה, התמדה פחותה בפעולות, הליכה לאיבוד גם במקומות מוכרים, איבוד עניין בדברים, תחושות כעס פתאומיות, התפרצויות זעם, תשומת לב מועטה לדברים, ביצוע פעולות באופן איטי, קשיים בקבלת החלטות, קשיים בהתאקלמות חברתית, קשיים בקריאה, בעיות אכילה והחבאת חפצים במקומות מוסתרים ובלתי הגיוניים.
ככל שהמחלה מתקדמת יותר, כך התסמינים והתגובות הופכים להיות דרסטים יותר וקשים יותר, עד לכדי שינוי אופי וחוסר היכרות החולה שלו את קרוביו ואת עצמו.
בן משפחה מטפל
כאשר משפחת החולה מתוודעת אל המחלה, היא מתוודעת בעצם אל דבר חד כיווני. מחלה ללא מוצא, שרק הולכת קדימה ומתדרדרת, וסופה ידוע מראש וקשה מנשוא, מבחינה נפשית. בני משפחה רבים מקבלים את הבשורה בצורה לא פשוטה כלל. חלקם חשים בדיכאון, בבושה מכך שהסובבים אותם יגלו זאת, באשמה, וחלקם אף סובלים מחרדות ומתחושות של חוסר אונים.
גם הידיעה שאחד או כמה מבני המשפחה יהפכו למטפלים בחולה, מקשה, מעציבה ומתסכלת פעמים רבות. היוועצות עם רופאים וקבלת עזרה מגורמי סיוע שונים, העוסקים בהתמודדות עם אלצהיימר, יכולים להקל מאוד על המשפחה המטפלת. בעזרת הסברים והדרכות יוכלו בני המשפחה לקבל מידע אודות המחלה וכלים נחוצים להתמודדות בטיפול בחולה. כך המשפחה תוכל להיערך לחיים חדשים בצל הטיפול בחולה ולגייס כוחות נפשיים ומשאבים שיוכלו לעזור.
טיפול צמוד במשך 24 שעות ביממה
מחלת האלצהיימר הופכת את החולה ברבות הזמן לאדם תלותי מאוד, עד כדי חוסר תפקוד עצמאי לחלוטין. מסיבה זו, המטפל חייב להיות צמוד אליו במשך כל הזמן, להתמסר לטיפול בו באופן מוחלט ולהתמודד עם התנהגות חריגה של החולה. חשוב גם לערוך שינויים והתאמות לשיפור הבטיחות בביתו של החולה. דבר זה מותיר את המטפל ללא "אוויר לנשימה" והוא עלול להרגיש "כלוא" בתוך המצב. אין לו אפשרות להתפנות לעיסוקיו, אפילו לא לזמן קצר ביותר. כתוצאה מכך המטפל עלול לפתח רגשות של כעס, תסכול ודיכאון, שיכולים לפגוע בחולה ובטיפול בו. עובדה זו הופכת להיות מורכבת וקשה יותר כשמדובר בבן משפחה שמטפל בחולה.
על מנת שהמטפל יוכל להתפנות מדי פעם לעיסוקיו וכך לשמור על רמת חיים מסויימת, כדאי להיעזר בבני משפחה אחרים ולחלק את הטיפול בין כולם. כך לא תהיה סיבה לאף מטפל להרגיש "כלוא" יחד עם החולה. עוד ניתן לשלוח את החולה למרכז יום לקשיש, למספר שעות ביום, וכך לתת לבן המשפחה המטפל אפשרות לחיות את חייו במקביל לטיפול.
חשיבה על בן המשפחה המטפל
חשוב מאוד שבן משפחה המטפל בחולה אלהציימר יפנה לעמותות ולמסגרות המקיימות מפגשים קבוצתיים עם בני משפחות אחרים המטפלים גם הם בחולים. בקבוצות אלו ניתן להתמודד יחד, לחלוק את הקשיים והתסכולים ולקבל כוחות נפשיים להמשך ההתמדדות. הטיפול בחולי אלצהיימר אינו פשוט כלל. הוא טיפול תובעני שדורש מהמטפל כוחות נפשיים רבים, שלא תמיד קיימים. לכן כדאי שהמטפלים, במיוחד אם מדובר בבני משפחה, שהטיפול בחולה קשה עבורם עוד יותר, יפנו לשוחח עם גורם מקצועי, עם קרובי משפחה או עם חברים, כדי לשתף אותם בחוויות שעוברות עליהם.