התאבדות היא נושא כאוב ביותר שקשה לדבר עליו. בעצם, מדובר באדם שבוחר לשים קץ לחייו שלו. בדרך כלל נשארים מאחור משפחה ואנשים קרובים, שעליהם להתמודד עם כל השאלות- האם היה ניתן לעזור לו? להציל אותו? האם לא היה שום פתרון אחר?
באופן כללי בארץ, שיעור ההתאבדות בקרב בני נוער נחשב לנמוך יחסית למדינות העולם האחרות. אך במקום אחד שיעור ההתאבדויות גבוה מאוד- בצה"ל.
הרבה פעמים לא מדברים על כך. חייל שמתאבד במהלך שירותו נחשב לחלל צה"ל, ופעמים רבות אפילו מכסים את הסיפור כ"תאונת אימונים" או "משחק בנשק". הסטטיסטיקה מדברת על כ-35 חיילים שמתאבדים בכל שנה בממוצע.
מאפייני המתאבדים
החיילים המתאבדים בצה"ל מגיעים מרקעים שונים, ונסיבות ההתאבדות שונות כגון דיכאונות וחרדה. רב המתאבדים שולחים יד בנפשם בשנה הראשונה של השירות, אך ישנם גם קצינים ואנשי קבע שמתאבדים.
רובם המוחלט של המתאבדים לא מוכרים בבריאות הנפש – לא של הצבא, וגם לא מחוץ לו, וכל שכן רובם אינם מאובחנים כסובלים מהפרעה נפשית כלשהי.
גורמים להתאבדות
הגורמים להתאבדות מגוונים ושונים מאדם לאדם. לעיתים התאבדות של חיילים קשורה באופן ישיר לתנאי השירות שלהם, ולעיתים השירות הוא רק טריגר, בגדר הקש ששבר את גב הגמל.
יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שהתאבדויות רבות קורות דווקא בצבא. בניסיון להבין זאת, יש לזכור שצה"ל מגייס צעירים הנמצאים בשלבים שונים של גיל ההתבגרות. זהו גיל של גיוס זהות, של משברים אישיים, ושל התמודדויות של בוגרים.
הגיוס בעצם מוציא את המתבגר מסביבתו הטבעית והמוכרת, וגורם לזעזוע נוסף של חייו. אם לא די בכך, הצבא בעצמו מהווה גורם דחק – בין אם מדובר בשירות קרבי המהווה איום על שלמות הגוף והחיים, ובין אם מדובר בהתמודדויות "שגרתיות" יותר כמו פרידה מהבית, התרחקות מהסביבה המוכרת, והתמודדות עם חוקים, נוקשות ומפקדים.
בנוסף, הצבא מנסה להחדיר בחייליו את ערכיו שלו. כאשר צעיר נמצא במהלך הגיבוש של הזהות שלו, מסרים המועברים באופן תוקפני, קשוח וחד משמעי, עשויים לגרום לתחושה של פירוק פנימי וחוסר יכולת לגבש זהות. על פי מספר תיאורטיקנים, תחושת הפירוק הזו היא מפחידה יותר ממוות, ולכן התאבדות מהווה פתרון.
אין להתעלם גם ממטענים שהחיילים מביאים מהבית- משברים אישיים ובינאישיים, נטיות אובדניות שקיימות כבר מגיל צעיר ועוד. בהקשר זה, הצבא מקרב את הצעירים לאלמנט משמעותי נוסף בהחלטה להתאבד- זמינות של כלי נשק.
מניעת אובדנות בקרב חיילים
בקרב כל אנשי המקצוע העוסקים בבריאות הנפש בכלל ובאובדנות בפרט קיימת הסכמה עגומה ושקטה- אי אפשר למנוע את כל ההתאבדויות. כשאדם באמת רוצה למות, בדרך כלל יהיה קשה מאוד למנוע ממנו לעשות זאת בזמן זה או אחר.
יחד עם זאת, כאשר מדובר בהתאבדות בצבא, חשוב מאוד להבין ולהפנים שלמפקדים יש כוח לעשות את השינוי. ככל שהתופעה של התאבדות של חיילים מושתקת, כך קשה יותר לחייל הבא שחש במצוקה לפנות לעזרה.
ככל שהפחד של המפקדים מ"לדבר על זה" גדל, כך גדל הסיכוי שיפספסו חייל שזועק לעזרה עד שבוחר בדרך שאין ממנה חזרה.
די מוסכם שאי אפשר לשתול מחשבת אובדנות אצל אדם, כלומר- אפשר לשאול חייל אם יש לו מחשבות אובדניות מבלי לחשוש מכך ש"מכניסים לו רעיון לראש".
רגישות של מפקדים, בעיקר מפקדים ישירים (מ"כ בטירונות, סמל מחלקה או מפקד ישיר אחר) מוכרחים להכיר את התופעה של אובדנות בצבא, ולהיות עם האצבע על הדופק כאשר נראה להם שקיימת מצוקה או קושי בהסתגלות.
הדרגים המקצועיים בצבא (קב"ן), מוכשרים לטיפול ותמיכה בחיילים הנמצאים במצוקה. אך מתפקידם של המפקדים להוביל את החיילים למקום הזה.
אולי יעניין אותך לקרוא גם: