דיכאון היא הפרעה נפוצה ביותר בעולם המערבי, אשר שייכת לקטגוריה של הפרעות מצב הרוח. הפרעות מצב רוח בנויות מסוגים שונים של אפיזודות, כאשר אופיין של האפיזודות, תדירותן, משכן ועוצמתן הן המגדירות את ההפרעה הספציפית שתאובחן אצל החולה.
דיכאון מג'ורי (קליני) הוא אפיזודה של דכאון הנמשכת לפחות שבועיים ברציפות, וכוללת מצב רוח ירוד במשך רב היום וכמעט כל יום, כאשר החולה מדווח שהוא עצוב או שאחרים רואים עליו שהוא עצוב או בוכה.
בנוסף, החולה מאבד עיניין כמעט בכל דבר, כולל דברים שבעבר היו משמחים אותו ומעניינים אותו. לעיתים הירידה בעניין כה משמעותית, שהחולה פשוט לא עושה שום דבר. סימפטומים נוספים הם:
- עלייה או ירידה משמעותית במשקל
- הפרעות שינה (קושי להרדם, או עודף שינה)
- עייפות והיעדר אנרגיה
- תחושת חוסר ערך
- רגשות אשמה מוגזמים
- ירידה ביכולת לחשוב או להתרכז
כמו כן, פעמים רבות אפיזודה של דיכאון מג'ורי מלווה במחשבות חוזרות ונשנות על מוות או התאבדות, תכנון התאבדות ואף ביצוע.
בגיל זיקנה מתרחשים שינויים רבים באורחות החיים ובמצב הנפשי והרגשי. האדם המזדקן נעשה איטי יותר, קשה לו יותר לבצע מטלות ומשימות יומיומיות, תפקודו הקוגניטיבי יורד כפי שמתבטא בדיבור איטי יותר, ירידה בזכרון וביכולת החשיבה. בנוסף, אנשים זקנים סובלים יותר ממחלות כרוניות הפוגעות בתפקוד הגוף, וירידה בתפקוד איברי החישה (ראייה, שמיעה).
כל אלה, הופכים אנשים קשישים לחשופים יותר להפרעות נפשיות שונות, וביניהן דיכאון. דיכאון בקרב קשישים הינה תופעה שכיחה מאוד, כאשר הספרות מדברת על קרוב ל-15% מהקשישים הסובלים מסימפטומים של דיכאון, ובבתי אבות השכיחות גבוהה עוד יותר. כ- 3% מהקשישים מאובחנים כסובלים מדיכאון קליני של ממש.
תסמיני הדיכאון אצל קשישים שונים מאלה המאפיינים אנשים צעירים יותר. למשל, רגשות אשמה נדירים אצל זקנים, ואילו הפרעות השינה קיצוניות יותר, ובשעות העירות הרבות נוטים הקשישים הדכאוניים לפתח חרדות קשות. בנוסף, הקשישים הסובלים מדכאון מאבדים עניין ברב הפעילויות, הם מתארים את חייהם כריקניים, מיותרים ומשעממים, ושעור המחשבות האובדניות גבוה ביותר.
דיכאון בגיל הזיקנה קשור בדרך כלל לאובדן של יכולות וכישורים שהיו בגיל צעיר יותר, לאובדן של אנשים קרובים (בני זוג וחברים), צמצום החוג החברתי (הן בעקבות מחלות, והן בעקבות תמותה), בדידות, מחלות כרוניות כואבות או משנות אורחות חיים, ולחששות מפני מחלות שונות והמוות המתקרב. בנוסף, גם תפקוד המח איטי יותר, ולעיתים הדכאון נגרם מרמה נמוכה יותר של סרוטונין במח בעקבות ההאטה, או בעקבות תופעת לוואי של טיפול תרופתי במחלה פיזית.
הכתובת המתאימה לפניות בנושא דכאון אצל קשישים היא פסיכוגריאטר. פסיכוגריאטר הוא רופא פסיכיאטר אשר מתמחה בקשישים (למעשה, מגיל 65 ומעלה), ומכיר את ההפרעות והאתילוגיה האופיינית בגיל זיקנה. בנוסף, הפסיכוגריאטר מכיר מחלות פיזיולוגיות אשר עשויים להוביל לסימפטומים נפשיים שונים, ולהפריד בין צורך בטיפול פיזיולוגי לצורך בטיפול נפשי. יש לציין, שקשישים רבים אינם מאובחנים כסובלים מדכאון משום שלאנשים רבים בחברתנו נראה "היגוני" שאדם זקן יהיה עצוב ומסכן.
כאשר ההפרעה לא מאובחנת הסבל והירידה באיכות החיים גבוהים לאין שיעור. פסיכוגריאטר יודע לעשות את ההבחנה בין תסמינים האופיינים לגיל הזיקנה (כגון עלייה ברמת הדאגה, ירידה באנרגיה, תחושת בדידות ושינוי בהרגלי אכילה), לתסימינים קיצוניים הקשורים בדיכאון (כגון דאגות מוגזמות, המנעות מפעילות שאינה קשורה לאנרגיה ותלונות סומטיות המאפיינות דכאון).
פסיכוגריאטר, בהיותו רופא, מחפש את הבסיס הביולוגי – רפואי של הדכאון, ובנוסף למתן טיפול תרופתי, יפנה הפסיכוגריאטר את הקשיש לקבלת טיפול פסיכיאטרי נלווה, או שיערוך טיפול כזה בעצמו.