דה פרסונליזציה, הנקראת גם הפרעת נתק מן העצמי, היא אחת מבין הפרעות הניתוק שבה המאפיין הבולט הוא תחושת ניתוק מהעצמי.
מהן הפרעות הניתוק?
המושג ניתוק מתייחס ליכולת של התודעה לארגן את המידע שאנו קולטים בנתיבים שמנותקים מההכרה המודעת. המושג קשור באופן ישיר ללא מודע המכיל מידע שהחלק המודע בהכרה אינו מסוגל לקלוט. תהליך הניתוק עצמו הוא נורמלי לחלוטין שכן הוא מאפשר לנו לארגן מידע באופן שתורם ליכולת ההישרדות. כך למשל, אם אדם מתנסה באירוע שלילי במהלך היום, הדרך התורמת להישרדות היא לשים את האירוע בצד ולהתרכז בשאר המשימות אותן עליו למלא באותו היום.
אנשים אחרים, לעומת זאת עלולים שלא לנתק את האירוע והתחושות הנלוות אליו מההתנהלות שלהם בהמשך היום, מה שפוגע בתפקוד שלהם. היכולת לשים את האירוע בצד, כלומר להתנתק ממנו לזמן מסוים, היא בעלת חשיבות הישרדותית.
במצבים פתולוגיים היכולת של ניתוב המידע לערוצי תודעה שונים נפגעת ועל כן מאבד האדם את היכולת לגשת למידע הנמצא בדרך כלל בקדמת התודעה. אדם כבר אינו יכול להבחין בין מצב הניתוק למצב המציאותי שעמו עליו להתמודד.
הפרעות הניתוק נועדו לצורך הימנעות מחרדה ומדחק ומאפשרות לאדם לטפל בבעיות שהן דחופות ביותר מבחינתו. בעזרת ההתנהגות שבאה לידי ביטוי בתסמיני ההפרעה, האדם יכול להכחיש את הקשר שלו לרצונות הלא מקובלים וכך להמשיך ולהתנהג באופן בו הוא נוהג ללא דין וחשבון.
תסמיני דה פרסונליזציה
• פקפוק תמידי במציאות ולהתעסק בשאלות קיומיות ופילוסופיות
• רמות גבוהות של חרדה
• תחושה של ניתוק מהגוף
• חוסר שליטה בדיבור ובתנועות מוטוריות
• תחושה שנמצאים בתוך חלום או בתוך סרט ושהמציאות איננה באמת מציאותית
חשוב לציין שבמהלך ההפרעה, תפיסת המציאות נותרת יציבה כל הזמן, כלומר, הסובלים מההפרעה עדיין מבחינים בין מציאות לבין דמיון. אנשים המתנסים במצבים של דה פרסונליזציה יכולים עדיין לתפקד באופן נורמלי אולם במקרים חמורים וקיצוניים ההפרעה עלולה לגרום לפחד תמידי מפני התמוטטות עצבים.
שכיחות ואופן ביטוי ההפרעה
גברים ונשים נוטים להיות מאובחנים במידה שווה בהפרעה. כ-1%-2% מהאוכלוסייה סובלים מההפרעה במהלך חייהם. ההפרעה יכולה להתחיל כבעיה זמנית ולהתפתח להפרעה כרונית כתלות ברמת העוצמה שלה.
הגורמים להפרעה
ההפרעה נגרמת בדרך כלל עקב אירועי חיים טראומתיים הכוללים התעללות בילדות, תאונות, מלחמה או התנסויות בחומרים אסורים. אנשים שמתנסים באירועים שכאלה נוטים לפתח "עולם מקביל" שבו המציאות היומיומית הקשה מודחקת וההתרכזות היא בדברים חיוביים יותר שמאפשרים את התפקוד התקין ואולם לא לאורך זמן. הניתוק הזה הוא בעייתי שכן הוא מעורר רמות גבוהות של חרדה וגורם לסובלים מההפרעה למצוקה קיצונית.
לא ברור האם גנטיקה משחקת תפקיד בהפרעה אבל ברור שלאנשים הסובלים מההפרעה עוברים שינויים הורמונליים רבים.
טיפול בדה פרסונליזציה
אין כרגע טיפול מסוים שנמצא כיעיל בצורה משמעותית לטיפול בהפרעה וזאת בין היתר מכיוון שהמדע נטה להזניח את ההפרעה לצורך מחקר בנוגע להפרעות אחרות.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי נמצא כיעיל לטיפול בהפרעה.
לפי שיטה זו, באמצעות שינוי התנהגותי ובאמצעות שינוי של דפוסי חשיבה לא מסתגלים ניתן להתגבר על תסמיני הניתוק שבבסיס ההפרעה.
ישנו מודל שהוצע על ידי קלופט וקרוי מודל קונצנזוס שכולל 3 שלבים לטיפול בהפרעות שהן חמורות מדה פרסונליזציה, אולם ניתן ליישמו גם לטיפול בדה פרסונליזציה. הטיפול כולל שלב של ייצוב שבו קובעים את הכללים למערכת היחסים בין המטפל למטופל.
אחר כך מעבדים את הטראומה שעומדת בבסיס ההפרעה ומפרקים את ההגנות שמביאות לניתוק מהמציאות. לאחר השילוב (המוצלח), צריך לפצות על הפערים והחסכים שנוצרו בתפקוד ובקשרים עם הסביבה עקב התסמינים של ההפרעה.
ראו גם: