בסוף שנת 2002 נשלח פסיכיאטר צרפתי בשם ז'אן פייר טרמל לעשר שנות מאסר לאחר שהורשע בניצול מיני ואונס של שתי מטופלות שלו, שלפי פסק הדין היו בזמן הפגיעה המינית במצב רגיש ביותר מבחינה נפשית. לפי עדותו של טרמל, שהיה בזמן שביצע את הפשעים החמורים בן 52, הטיפול שסיפק למטופלות שלו מבוסס על מסורת מזרחית עתיקה לפיה הגבר המבוגר למעשה מלמד נערות את רזי האקט המיני.
מטבע הדברים "טיפול" שכזה לא רק שאינו עוזר לדבר, אלא שמדובר בבגידה המסווה את עצמה כמתן עזרה. למרבה הצער, בגידה שכזו מתרחשת לעתים תכופות מדי בתחום הטיפול הנפשי.
הסתרת המעשים בעזרת סמים
ישנם פסיכיאטרים שעשו שימוש בתחבולות שונות בשביל לגרום למטופלים שלהם לשכוח שהוטרדו או כדי לבצע את המעשים בזמן שהמטופלים מטושטשים. ישנם למשל פסיכיאטרים שהשתמשו בתרופות פסיכיאטריות, אחרים השתמשו בשוקים חשמליים ועוד.
כך לדוגמה באחת הפרשיות שזעזעה את העולם כולו, התברר כי ד"ר מסרמן ג'ולס, אחד הפסיכיאטרים החשובים בתקופתו, נשיא של כבוד לכל החיים של האיגוד העולמי של פסיכיאטריים חברתיים ונשיא אגודת הפסיכיאטרים האמריקנית לשעבר, נהג לאנוס מטופלות שלו בזמן שהיו תחת השפעת חומר הנקרא סודיום אמיטל.
חומר זה נמצא בשימוש במסגרת מחקרים שבוצעו בשנות השישים של המאה העשרים שכן הוא מאפשר לעושים בו שימוש למחוק זיכרונות. לרוע מזלו של אותו ד"ר מסרמן, אחת מהמטופלות שלו התעוררה בזמן שביצע בה את זממו והחליטה לפנות לבית המשפט. בעקבותיה נשים נוספות העידו על כך שעברו תקיפה מינית על ידי ד"ר מסרמן ושבע שנים מאוחר יותר רישיונו לעסוק בפסיכיאטריה הושעה למשך חמש שנים.
נתונים עגומים אודות המצב בשטח
להלן כמה נתונים החושפים תמונה עגומה ביותר ואף מזעזעת בנושא זה:
- במחקר שנערך בשנת 2001 נמצא שמטופל אחד מתוך כל עשרים מטופלים שהוטרדו מינית על ידי המטפל שלהם, היה קטין בזמן שהוטרד. במחקר זה נמצא עוד כי הגיל הממוצע של הבנים שהוטרדו הוא 12 והגיל הממוצע של הבנות הוא שבע שנים בלבד. המטופל הצעיר ביותר שהוטרד מינית היה בן שלוש.
- כיום ידוע שקרוב ל-50% מהמטופלים הפסיכיאטריים שעברו ניצול מיני על ידי המטפלים שלהם, הם קורבנות של אונס, גילוי עריות או ניצול מיני.
- אדם שנוצל מינית על ידי המטפל שלו נמצא בסיכון מוגבר לניסיון אובדני כשלפי ההערכות נראה שאחד מכל מאה מטפלים שחוו ניצול מיני על ידי המטפל שלהם שולח ידו בנפשו.
- פסיכיאטרים רבים שניצלו מינית את המטופלים שלהם דיווחו על אובדן שליטה או שיקול מוטעה רגעי, היו שטענו להגנתם כי למעשה מדובר היה באקט של אהבה וכן היו שטענו כי עשו את שעשו כדי לסייע למטופלים שלהם ולהעלות את הערך העצמי שלהם.
הסכמה לא פוטרת מעונש
שנה אחרי המקרה של טרמל (2013), עבר בכנסת ישראל בהצבעה שלישית חוק האוסר על קיום יחסי מין בין מטפלים למטופלים בתחום הפסיכולוגי והפסיכיאטרי. החוק הוצע על ידי חבר הכנסת אופיר פינס-פז שלמעשה הריץ החוק עד לאישורו ושל חברת הכנסת נחמה רונן, ביוזמת עמותת מגן לזכויות אנוש.
זאת כיוון שבתי המשפט בארץ ובעולם הגיעו למסקנה המתבקשת לפיה לא ניתן להשתמש בהסכמה של המטופל או המטופלת לקיום יחסי המין כקו הגנה למעשים. ההסכמה היא בעצם הסכמה לכאורה בלבד שכן מצבו של המטופל בזמן הטיפול פגיע מאוד ולכן עצם קיום יחסי המין עמו מהווה מעילה באמון שהוא נותן במטפל וניצול מצבו הרגיש והפגיע.
ראו גם: