היפנוזה היא כלי טיפולי המשמש לטיפול במצבים פיזיולוגים ונפשיים שונים. טראנס היפנוטי הוא מצב בו המהפנט מוביל את המטופל למצב של מיקוד הקשב פנימה, כך שהמטופל חש שהוא נמצא במצב שונה של מודעות, הוא נח להתערבויות סוגסטביליות (כלומר, ניתן לשכנע אותו למחשבות או פעולות), וניתן להוביל אותו לבחינה של תכנים שנמצאים בדרך כלל בלא- מודע.
אונס מוגדר בחוק כאירוע בו אדם מחדיר איבר או חפץ לאיבר מינו של אדם אחר בניגוד להסכמתו. אונס נחשב לפשע אלים, בו המיניות הינה אלמנט משני לרצונו של התוקף לשלוט, להשפיל ולקחת בעלות על גופה ונפשה של הקורבן. יחד עם זאת, לסוג זה של תקיפה קיימת השפעה נפשית עמוקה ומזיקה יותר מאשר לפגיעות פיזיות אחרות.
הגורם לכך הוא הפרת הגבול הבינאישי הסופי הנמצא בין אנשים- בדרך כלל אנחנו שומרים על מרחק בינאישי נח אחד מהשני, כאשר יש אנשים שמרגישים בנח כאשר המרחק קטן או גדול יותר. בכל מקרה, העור הוא הגבול הסופי. באונס, פורץ האנס את גבול העור, חודר לגופה של הקורבן, ובכך משפיע על תחושותיה, תפיסותיה, והאמון שלה בבני אדם.
טיפול בהיפנוזה לנפגעות אונס הוא טיפול ממושך בזמן, ומורכב מבחינת התהליכים המתרחשים בו. ככל שהתוקף היה אדם קרוב יותר לנפגעת כך הפגיעה הנפשית קשה יותר (כאשר השיא הוא, כמובן, במצבים של גילוי עריות, בהם התוקף הוא בן משפחה קרוב, ואפילו אביה של הנאנסת). סוגיות רבות הקשורות לטיפול בנפגעות אונס וגילוי עריות נותרו קשות להתמודדות בקרב מטפלים רבים.
היפנוזה לטיפול בנפגעות אונס עשויה להיות כלי בידיהם של מטפלים (פסיכאטר או כל רופא מוסמך להיפנוזה), על מנת להתגבר על מקצת מהקשיים והמכשולים העומדים בדרכם בטיפול בנפגעות אונס.
האלמנט הראשון מתייחס לתכנים המודחקים אל הלא- מודע. במקרים מסויימים, בעיקר במקרי גילוי עריות שהתרחשו בגיל צעיר, הנפגעת יודעת שמשהו לא טוב קרה לה בילדותה, אך היא אינה מסוגלת לשים על כך את האצבע, מכיוון שאינה זוכרת.
השיכחה עשויה לנבוע מאמנזיית ילדות נורמאלית, או משימוש במנגנוני הגנה חזקים של הדחקה והכחשה אשר לא מאפשרים להביא את התכנים הקשים מנשוא אל המודעות. במקרים אחרים, בעת האירוע מפלס החרדה עולה ברמה כזו שלא מאפשרת לקורבן להישאר מחוברת לגופה.
מצב זה נקרא דיסוציאציה (ניתוק) – הקורבנות מתארות מצב בו חשו כאילו הן צופות על המתרחש מבחוץ, וגם אז הן לא תמיד מסוגלות לשחזר ותאר מה בדיוק התרחש. על מנת להתמודד עם כל אירוע טראומטי, ואונס בפרט, חייבת המטופלת לשחזר את האירוע בסביבה מוגנת ובטוחה, אשר תאפשר לה לעבד את האירוע ולאחסנו בזיכרון כחלק מחוויות חייה, בניגוד לחוויה שאין אחריה דבר.
ההיפנוזה מאפשרת למהפנט להדריך את המהופנטת, באמצעות מיקוד הקשב, דמיון מודרך, וחיזוק תחושת הבטחון, על מנת שתוכל להגיע לאותם תכנים מודחקים שמשפיעים על נפשה ואין היא מסוגלת להתמודד עימם ברמה המודעת.
אלמנט נוסף בטיפול בקורבנות אונס מתייחס לאמונות ותפיסות שנבנות בעקבות האירוע הטראומטי. בתוך טראנס היפנוטי, יכול המטפל להתייחס לאותם אמונות אשר פוגעות בחיי היום יום של הנפגעת, ולנסות לשנות אותן ולהחליפן באמונות אחרות. לדוגמא, אחוז ניכר מנפגעות האונס מחזיקות באמונה שהן נושאות באשמה למה שקרה להן (לדוגמא, מפני שהתלבשו בצורה פרובוקטיבית, או מפני שבעצם רצו את תשומת הלב המיוחדת שקיבלו מאביהן).
כאשר הנפגעת מהופנטת, יכול המטפל לשכנעה ברעיון שהאשמה במה שקרה לה מוטלת לחלוטין על האנס. חשוב לציין, שטיפול בהיפנוזה אינו יכול להוות התערבות בלעדית בעבור נפגעות אונס. הטיפול חייב להיות מקיף, ארוך ומלמד. ההיפנוזה עשויה להיות כלי לעזרה בנקודות מסויימות המהוות מכשול להתקדמות בטיפול.