אנשים יכולים להתמכר כמעט לכל דבר. החל בחומרים, דרך התנהגויות שונות, דפוסים ואינטראקציות בינאישיות.
אדם נתפס כמכור, כאשר מושא ההתמכרות הופך להיות חלק משמעותי ביותר בחייו, חייו כמעט סובבים סביב אותו הדבר, והוא לא יכול בלי זה.
באופן רשמי, אדם יחשב למכור כאשר הוא עומד בשני תנאים נוספים – סבילות ותסמיני גמילה. סבילות היא התופעה על פיה אדם זקוק בכל פעם למנה גדולה יותר של מושא ההתמכרות בכדי להרגיש את אותה תחושה נכספת.
תסמיני גמילה הם הסימנים שמופיעים כאשר האדם לא מקבל את המנה שלו, או לא מבצע את ההתנהגות אליה הוא מכור.
מכאן, שכל אדם מכור, לא משנה למה, יחוש תסמיני גמילה במידה כזו או אחרת. תסמיני הגמילה הם אחד המגבלות והקשיים הגדולים בבואו של אדם לתהליך של גמילה, וללא התייחסות ראוייה אליהם, אין סיכוי לתהליך שכזה להצליח.
תסמיני גמילה פיזיים
תסמיני גמילה פיזיים מופיעים לרב כאשר מדובר בהתמכרות לחומרים – סמים, אלכוהול או עישון. כל החומרים הללו, עם הזמן, גורמים להיווצרות או להפסקה של תהליכים טבעיים בגוף.
הסמים, למשל, מחליפים את האנדרופינים הטבעיים שהגוף מייצר. אנדרופינים הם הורמונים משככי כאבים. מכיוון שהגוף מקבל את משכך הכאבים מבחוץ, בצורת הסם, הוא מפסיק לייצרם. כאשר נפסקת צריכת הסם, האדם נשאר ללא משככי כאבים טבעיים, וללא משככי הכאבים החיצוניים.
הסימנים במקרה זה עשויים להיות כאבים עזים בכל הגוף, תחושה שמשהו זוחל מתחת לעור ועוד. בהפסקה של סמים קלים, עישון או שתייה, יחוו הנגמלים בדרך כלל כאבי ראש, כאבי בטן וכאבי שרירים. בהפסקת סמים קשים יותר, החוויה היא של "קריז"- כאבים קשים, עוויתות, ורצון להשיג מנה נוספת של סם בכל מחיר.
תסמיני גמילה נפשיים
התסמינים הנפשיים, המלווים כל גמילה (גם לא מחומרים), עשויים להיות קשים לא פחות מהתסמינים הפיזיים. חייבים לזכור, שאדם מתמכר מלכתחילה למשהו שגורם לו הנאה, הקלה או פיצוי על חסר כלשהו. הפסקה של התנהגות כזו, מותירה אותו בהכרח בלי פתרון, עם אובדן כלשהו.
רבים מהמכורים חשים דיכאון בתהליך הגמילה. גם חרדה מפני "החיים שאחרי" או "החיים בלי" עלולה להיות משמעותית ביותר. בתהליכי גמילה רבים מהנגמלים מדווחים על עייפות, שאין לה מקור פיזיולוגי. העייפות קשורה גם לדיכאון, אך יכולה להופיע גם ללא חווית דיכאון של ממש.
הדיכאון והחרדה עלולים לגרום גם להפרעות שינה, שמאפיינות רבים מהנגמלים. יש לציין, שלעיתים תופעות אלה הופכות לבעיות ממשיות, שיש צורך לטפל בהן באופן ספציפי (גם בטיפול תרופתי). התופעה המטרידה ביותר היא עצבנות.
אדם שנגמל מהרגל, נשאר עם "חור"- מה עושים עם הזמן שנשאר? איך מקבלים שוב את אותה תחושה של הקלה? איך ממלאים שוב את החיים בהתנהגויות אחרות, לעיתים האדם אף פעם לא ביצע אותן? החור הזה מעורר כעס, ולעיתים גם תוקפנות ואלימות.
טיפול בתסמיני גמילה
כאמור, תהליך הגמילה, בהגדרה, מעורר רמה מסויימת של תסמיני גמילה, ועל הנגמל להיות מוכן לכך, ועל המטפלים להיות ערוכים הן לתופעות הפיזיות והן לתופעות הרגשיות שעלולות להתעורר. כאמור, לעיתים תסמיני הגמילה דורשים טיפול נקודתי (כמו תרופות אנטי-דיכאוניות).
ישנן התמכרויות, שהגמילה מהן יכולה להיות הדרגתית (למשל- סמים קלים, סיגריות, סקס וכד') ולהתבצע בתהליך שיטתי, כגון בשיטת 12 הצעדים. הפחתה הדרגתית של השימוש יכולה להפחית מתסמיני הגמילה, ולתת זמן לגוף ולנפש להתרגל לסדרים החדשים.
במקרים אחרים, ישנם תחליפים זמניים (מדבקות ניקוטין, מתדון ותרופות אחרות), שמאפשרים להוריד את הסיכון שבהתמכרות תוך כדי התרגלות איטית למציאות חדשה (אם כי, בדרך כלל, התחליפים נשארים וקשה להגמל מהם).
בכל מקרה, מומלץ שתהליך גמילה ילווה באנשי מקצוע וטיפול, שיוכלו לזהות את התסמינים הנפשיים, ולתת להם מענה.