תסמונת טורט (GTS) היא הפרעה נוירופסיכולוגית המופיעה לרוב כבר בילדות המוקדמת וגורמת מצוקה רבה לסובלים ממנה. התסמונת מתבטאת ב"טיקים" קוליים ומוטוריים – כלומר השמעה תנועה או קול פתאומיים – ובתסמינים רגשיים והתנהגותיים נוספים. בין ההפרעות הנלוות לתסמונת ישנה שכיחות גדולה להפרעה אובססיבית- קומפלסיבית ולהפרעות חרדה וכן הפרעת קשב וריכוז.
נראה כי התסמונת נגרמת משילוב של גורמים גנטיים, עם גורמים סביבתיים (כגון תזונה של התינוק וסיבוכים בהריון) וגורמים נוירוכימיים ונוירוביולוגיים במוח (תת פעילות של המערכות הדופמינרגיות).
קריטריונים לאבחון התסמונת:
הקריטריון הראשון לאבחון הוא גיל הופעת התסמונת- עד 18 שנים.
הקריטריון השני הוא הטיקים- הופעה של טיקים מוטוריים רבים ולפחות טיק קולי אחד, החוזרים על עצמם פעמים רבות במהלך היום, למשך תקופה של שנה לפחות.
הטיקים נחווים כבלתי נשלטים ונעשים בצורה לא לגמרי מודעת, אך מתברר כי ניתן לשלוט בהם במידה מסוימת. למרות שהם חוזרים על עצמם בכל שעות העירות, תכיפותם משתנה בהתאם למשתנים שונים: למשל חום, התרגשות ולחץ מגבירים את תכיפות הטיקים בעוד פעילות גופנית ועליה בחום הגוף מפחיתות את השכיחות. אם הטיקים נעלמים לשלושה חודשים מלאים, לא תהיה אבחנה של התסמונת ככזו.
טיקים מוטוריים- נחלקים לטיקים פשוטים, כמו מצמוצים, הנעת הראש, משיכת כתפיים ועוד, הנעשים על ידי קבוצת שרירים מסוימת כמו שרירי הפנים או הצוואר. טיקים מורכבים כוללים מעורבות של קבוצת שרירים רחבה, אלו תנועות מסובכו וממושכות יותר.
טיקים קוליים- גם הטיקים הקוליים נחלקים לטיקים פשוטים ומהירים, כמו כחכוחים, שיעולים או נביחות, ולטיקים מורכבים יותר, הכוללים חזרה על משפטים, דיבור יוצא דופן שבו יש שינויים לא רגילים בקצב או בטון וכו'. תופעה מוכרת היא קופרולליה- טיקים קוליים שבהם חוזרים על מלים או ביטויים גסים- אך תופעה זו קיימת רק אצל כעשירית מבעלי התסמונת.
הטיקים המוטוריים מופיעים עם הופעת המחלה, לרוב בתחילת ביה"ס היסודי ורק כמה שנים מאוחר יותר מצטרפים הטיקים הקוליים. בגיל ההתבגרות הטיקים מתרבים ונעשים מגוונים, אך בסוף גיל העשרה לרוב ישנה הקלה משמעותית בתסמונת. אצל שליש מהחולים התסמונת עוברת לחלוטין, אצל כשליש יש שיפור משמעותי ושליש ממשיכים לסבול מהתסמונת לאורך חייהם.
טיפול והתמודדות
כפי שניתן לנחש, ילדים הסובלים מהתסמונת נוטים לסבול מההשלכות החברתיות והרגשיות של התסמונת. בגיל שבו הילדים מפתחים מודעות לטיקים ויחד עם זאת מתקשים לשלוט בהם, הם עלולים לחוות תחושות של חוסר וויסות עצמי, חוסר קומפוטנטיות ותחושות כשלון וחריגות. תחושות אלה יכולות להתגבר אם הם לא זוכים לתמיכה מהסביבה החברתית הקרובה.
כיום מקובל להתמודד עם התסמונת במספר מישורים:
טיפול תרופתי – התרופות לתסמונת טורט מפחיתות את הסימפטומים בצורה משמעותית, אך אינן מרפאות אותם. העובדה כי הטיפול הוא ארוך טווח וכי התנודתיות הטבעית בעוצמת הטיקים מקשה על זיהוי ההשפעות התרופתיות, מביאה לכך כי רבים לא מתמידים בטיפול. לעתים קרובות יש לתרופות תופעות לוואי שגורמות להפסקת נטילתן.
טיפול התנהגותי – בגלל שהביטוי של התסמונת הוא בעיקר התנהגותי- דהיינו הטיקים- טיפול התנהגותי נמצא כמועיל להפחתתם. חלק מהטיפול ההתנהגותי, הנערך בצורה פרטנית או קבוצתית, מתמקד בהפחתת מתח וחרדה, התורמים לשכיחות הטיקים. חלק מהשיטות מתמקדות בטיקים עצמם ומנסות להפחיתם באמצעות הגברת המודעות וחיזוק השליטה העצמית.
טיפול רגשי – טיפול פסיכודינמי בילד לעיבוד התחושות הרגשיות הנלוות לעתים לתסמונת, כמו תחושות של אי- מסוגלות והערכה עצמית ירודה, דחיה חברתית, תחושת בושה ועוד. לעתים מומלץ על טיפול משפחתי, אשר מסייע לבני המשפחה להתמודד עם גידול הילד בעל התסמונת ולחיזוק התקשורת וההבנה בתוך הבית.