סם המורפיום ידוע בתור משכך כאבים חזק, ואכן משמש בתפקיד זה בעולם הרפואה, ובתי החולים לטיפול במקרים שונים. בנוסף להקלה בכאבים, הוא מייצר תחושת אופוריה, מפחית לחץ וחרדה, מקל בפחדים ומשמש לטיפולים גם לטווח ארוך.
סם זה הוא חלק ממשפחת האופיאטים המשפיעים על קולטנים במערכת העצבים המרכזית. הוא ממכר במיוחד על אף היותו יעיל במקרי כאב רפואיים. משום כך, הוא מחייב אבחון וליווי רפואי בעת השימוש בו.
כסם ממכר, הוא משמש אנשים רבים אשר מצאו בו דרך מהירה להקל בכאבים – פיזיים ונפשיים כאחד. ההתמכרות יכולה לבוא כתוצאה מטיפול רפואי סטנדרטי הכולל שימוש במשכך כאבים זה, או גם ללא קשר לבעיה רפואית, בעקבות שימוש מזדמן.
שינוי דפוסים נפשיים ופיזיים – הדפוס ההתנהגותי המשויך להתמכרות הוא כזה אשר מייחס פתרון לכאב על ידי נטילת הסם. כל פעם שצץ איזשהו כאב, ולעיתים רבות ייתכן שהוא נובע ממצב נפשי או כתוצאה מהזיה, המורפיום מיד נלקח על מנת להקל. על כן מדובר בהתמכרות פיזית ונפשית כאחד.
השימוש הרפואי במורפיום
חלק מהתרופות השונות לשיכוך כאבים מכילות מורפיום – למשל קודאין, פטידין, ועוד. תרופות אלו מקלות בכאבים חריפים, התאוששות לאחר ניתוחים, תאונות ופציעות, חבלות המלוות בכאב, וכדומה. המורפיום משמש לתמיכה במהלך השתקמות, עד שהכאב פוחת והמטופל יכול להתמודד עמו ללא צורך במשככי כאבים.
לעיתים, עד אז, כבר נוצרה תלות – פיזית או נפשית, והמטופל חש כי הינו זקוק לסם בכדי להמשיך ולהתמודד, גם אם אין זהו המצב מבחינה פיזית.
התמכרות למורפיום
ההתמכרות לסם זה נפוצה גם בקרב אנשים שאינם סובלים מהפרעות נפשיות, בעת ההחלמה אשר כחלק ממנה היה שימוש במשכך כאבים אופיאטי זה. כשאנו חווים חבלה, הגוף נוטה לפתח עם נוגדי כאב והתחושה פוחתת ככל שעובר הזמן. בעקבות השימוש באופיום, הגוף אינו מסוגל לבצע את דפוס נוגדי, כך שנוצר מצב מעגלי של כאב-מורפיום-כאב וחוזר חלילה.
גמילה ממורפיום
השימוש במורפיום גורם לגוף לתסמיני צמצום הכוללים הפחתה בפעילות, לחץ דם וירידת דופק, ותחושות עייפות. בדרך זו, הגוף חש ברגיעה כללית ועמעום תחושות הכאב והדחק.
לעומת זאת, תופעת הגמילה היא בדיוק ההפך מהשפעת הסם – עוררות גבוהה, שלשול ובחילות, הזעות, כאבים עמוקים, תחושות אי-נחת ותזזיתיות, עלייה בלחץ הדם, וכמובן צורך עז להשתמש בסם על מנת להרגיע תופעות אלו.
בעת השימוש במורפיום מסיבות רפואיות, או באופן כללי, אין מפסיקים את השימוש באופן חד. בדרך זו, עלולות תופעות הגמילה להתחזק ולהופיע בבת-אחת. על מנת להקל על תסמיני הגמילה ולהוריד את הסכנות הרפואיות הגלומות בהפסקת השימוש במורפיום, יש להשתמש בתרופות אחרות כגון פלומזלין. כך מתאפשר להקל על המטופל, ולשמור על בריאותו במהלך השיקום.
וכמובן: ההבדל המשמעותי בין התמכרות פיזית להתמכרות נפשית
אדם שהתמכר למורפיום בשל טיפול רפואי, אינו מפתח דפוס התמכרות זהה לאדם שהתמכר למורפיום כתוצאה מבחירה בשימוש בסמים. עם תחילת השימוש במורפיום, חשוב להבין כיצד ניתן לדעת על סכנת ההתמכרות.
הטיפול באדם המכור בממד הנפשי הינו חשוב ומהותי, וכאשר ישנה תלות נפשית חזקה בהתמכרות, אשר הינה תוצאה של בחירה, מדובר בסיטואציה נפשית מורכבת המצריכה את הדגש הטיפולי הנכון. כמובן שייתכן כי בשני המקרים ישנו צורך בטיפול פסיכולוגי להתמודדות עם התמכרות.
קראו עוד: