התמכרויות הן בעיה אשר פוגעת בחייהם של רבבות בני אדם בארץ ובעולם. אמנם כאשר מדברים על התמכרות עולה בדרך כלל האסוציאציה של שימוש בחומרים (כגון סמים או אלכוהול), המושג התמכרות מתייחס לכל פעילות שאדם עושה באופן חוזר, תוך אובדן שליטה ביכולת לצמצם או להפסיק את אותה פעילות. על כן, התמכרויות יכולות להיות גם לפעילויות שעשויות להיות נורמטיביות כגון קניות, סקס או הימורים.
בהגדרה, התמכרות היא פעילות שקשה להפסיקה, גם כאשר הפרט כבר מבין שהיא פוגעת בו, בבריאותו, ביכולתו לתפקד וביכולתו ליצור ולתחזק קשרים בינאישיים. כל נסיון גמילה עשוי לגרור עימו קשיים הן ברמה הפיזיולוגית והן ברמה הנפשית.
השלכות פיזיולוגיות של נסיונות גמילה
א. כאשר ההתמכרות היא לחומרים, ההשלכות הפיזיולוגיות עשויות להיות ההיבט המשמעותי ביותר בתהליך הגמילה. סמים מחליפים חומרים טבעיים בגוף המשככים כאב. כאשר מפסיקים את נטילת הסם, הגוף עוד לא נזכר כיצד לשחרר את החומרים בעצמו, ולכן הנגמלים חשים תחושות כאב קשות. לעיתים הנזק הזה הוא בלתי הפיך.
ב. נזקים של חומרים: גם גמילה אינה מבטלת את הנזק שנגרם לגוף כתוצאה משימוש בחומרים. לעיתים הגוף אינו יכול לחזור לתפקוד נורמאלי, והוא זקוק לעזרתו של הסם כדי להפעיל מערכות שונות.
השלכות נפשיות של נסיונות גמילה
שינוי באורח החיים
התמכרות תופסת חלק משמעותי מחייו של המכור, הן מבחינת זמן והן מבחינת תחומי עיסוק. הגמילה דורשת מהנגמל לסגל לעצמו אורחות חיים חדשות, להחליף את הזמן שהושקע בהתמכרות לעיסוקים אחרים.
ויתור על הנאה
ההתמכרות, גם כאשר היא פוגעת קשות באדם, מסיבה לו הנאה בזמן שהוא עוסק בה (בין אם תחושה נעימה כתוצאה מסמים, ובין אם הנאה מפעילות מסויימת). הויתור על הגורם המהנה עשוי לגרום לתחושות כגון דיכאון או חרדה.
טיפול תרופתי
טיפול תרופתי כדרך לגמילה בא לענות על ההשלכות שתוארו. למעשה, ניתן לחלק את הטיפולים הניתנים לארבע קבוצות עיקריות:
טיפול תרופתי זמני
על מנת להקל על תהליך הגמילה (בעיקר מסמים), ניתן לתת לנגמלים תרופות אשר מקלות על התחושות הפיזיולוגיות הנגרמות כתוצאה מתהליך הגמילה. מדובר במשככי כאבים, מרפי שרירים או כדורי שינה בעיקר.
אפשרות אחרת לגמילה באמצעות תרופות היא תרופות אשר חוסמות את הקולטנים העצביים של הסם, כך שגם אם האדם נוטל את הסם, הוא לא משפיע עליו.
תרופות אלה מתאימות לטיפול במכורים שאינם מצליחים לעמוד בפיתוי של הסם, והסם נגיש להם. הסכנה בשיטת טיפול זו, היא נטילת מנת יתר- מכיוון שהסם אינו משפיע על המכור, הוא עשוי לקחת מנות הולכות וגדלות של הסם עד כדי סכנת חיים. כמובן שקיים ניסיון לפתח תרופות שאינן מסוכנות במינון יתר, ויכולת להיות מועילות ביותר בתהליך הגמילה.
טיפול תרופתי מחליף סם
כאשר הגוף רגיל לסם, וגמילה מוחלטת אינה אפשרית (ברמה הפיזיולוגית או הנפשית), ניתן להשתמש בתחליפי סם. מדובר בתרופות מאושרות, הניתנות במרשם רופא, ושאינן מהוות סכנה של מינון יתר.
התרופות נצמדות לאותם קולטנים עצביים כמו הסם, וגורמות לתחושות דומות. ישנו כמובן ויכוח האם מדובר בגמילה, או בהתמכרות לתרופה.
התומכים בשימוש בתרופות אלה גורסים כי אין טעם וצורך בתהליך גמילה ארוך וכואב, אם אפשר להפסיק שימוש בסם מסוכן באמצעות תרופה. בכל מקרה מדובר ברע במיעוטו, מכיוון שהשימוש נעשה בפיקוח רפואי וללא סכנת חיים.
תרופות פסיכיאטריות
כדי להקל על תהליך גמילה, ישנו שימוש בתרופות פסיכיאטריות להקלת התסמינים הנפשיים האופיינים לגמילה. מדובר בתרופות אנטי דיכאוניות ואנטי חרדיות בעיקר.
ראו גם: