התמכרות התנהגותית מתייחסת למספר מצבי בריאות הנפש הגורמים לאדם להפעיל התנהגות מסוימת שוב ושוב, גם אם היא גורמת לו לנזק.
מהצד, מצב זה נראה כאילו הוא פשוט אינו מסוגל להתנגד להתנהגות זו. התמכרויות התנהגותיות נפוצות, הידועות אף כהתמכרויות בתהליך, כוללות התמכרות להימורים, התמכרות לקניות, אגירה וקלפטומניה, שהיא גנבה אימפולסיבית.
בעוד שהכפייתיות הקשורה להתמכרויות ההתנהגותיות עשויה להיראות בלתי נשלטת, אפשרויות הטיפול זמינות לסובלים מהן.
גורמים תורמים להפרעת התמכרות התנהגותית
מספר גורמים תורמים להתפתחות התמכרויות התנהגותיות, כולל אישיות, שימוש בסמים וגנטיקה. לדוגמא, יתכן ששמעתם את המונח "אישיות ממכרת" בהקשר של התמכרות, טיפול והתאוששות. למרות שלא קיים קריטריון קליני המגדיר אישיות ממכרת, מחקרים הראו שאנשים הסובלים מהתמכרות לסמים או מהתמכרויות התנהגותיות, נוטים לחלוק תכונות אישיות משותפות.
לדוגמא, אנשים שמקבלים ציון גבוה בהערכות אישיות ובבדיקות התנהגותיות לאיתור אימפולסיביות ובעיות רגשיות, או שחוות דעת פסיכיאטרית קבעה להם אבחון של בעיית התמכרות, נוטים יותר לסבול מהתמכרות התנהגותית.
סוגי התמכרויות התנהגותיות וסוגי אישיות
התמכרויות התנהגותיות אישיות נפוצות יותר בקרב אנשים עם קבוצה מסוימת של תכונות אישיות. לדוגמא, אדם שמקבל ציון גבוה בבדיקת הימנעות מזיהום, ומפגין תכונות פסיכוטיים, בעיות בין אישיות וקשיי הכוונה עצמית, עלול לסבול יותר מהתמכרות לאינטרנט.
אנשים שמקבלים ציון גבוה בבדיקת אימפולסיביות, נוטים יותר לסבול מהתמכרויות התנהגותיות אקטיביות, כגון דקירת העור או משיכת שיער.
התמכרות לסמים בהפרעת התנהגות
חוקרים למדו לעומק את הקשר בין התמכרות לסמים והתמכרות להימורים, ומצאו שמהמכים מכורים נמצאים בסיכון גבוה פי 3.8 ללקות בהפרעת אלכוהול.
אך לא ברור אם התמכרות להימורים גורמת לאדם להתמכרות לסמים, או אם שימוש בסמים מגביר את הסיכון לפתח התמכרות להימורים, או אם שני המצבים נגרמים כתוצאה מגורם אחר שאינו ידוע.
גנטיקה: גורם חשוב המשפיע על התפתחות התמכרות התנהגותית
אם לאדם יש קרוב משפחה מדרגה ראשונה, כגון הורה או אח, הסובל מהתמכרות התנהגותית, הוא נמצא בסיכון מוגבר לסבול מהתמכרות התנהגותית או חומרית. מחקר שנערך בקרב תאומים זהים ושאינם זהים, גילה כי גנים אחראים על 12-20% מהסיכון להתמכרות להימורים, וגורמים סביבתיים מהווים כשלושה עד שמונה אחוזים מהסיכון.
מחקרים נוספים הראו כי 64% מהסיכון להתפתחות התמכרות להימורים והפרעת שימוש באלכוהול, מיוחסים לגנטיקה. דרוש מחקר נוסף על מנת לזהות האם הגנים משמעותיים לסיכון להתמכרויות התנהגותיות אחרות.
הגורמים התורמים להתפתחות התמכרות התנהגותית ייחודיים לכל אדם – כך שכמעט בלתי אפשרי לנבא אם אדם עתיד לפתח התמכרות התנהגותית. אך מה שברור הוא שכשאדם ממשיך להתנהג באופן שאינו הולם הקשור להתמכרות התנהגותית, מוחו מתוגמל בכל פעם, מה שמקשה יותר ויותר על ההתגברות על ההתמכרות.
התמכרויות התנהגותיות המכוונות לדחפים
כגון התמכרות להימורים וקלפטומניה, גורמות לשחרור דופאמין נוסף, הגורם לתחושות הנאה. לכן, בכל פעם שאדם עוסק בהתנהגות זו, מוחה חווה פרץ מהנה של דופאמין. לרוע המזל, המוח מסתמך על ההתנהגות על מנת לחוות את תחושת התגמול המוגברת.
ירידה יחסית בגלי דופאמין אלו עשויה לגרום לרגשות זהים לדיכאון, מה שעשוי להגביר את הצורך לעסוק שוב בהתנהגות הממכרת על מנת להרגיש טוב, ובכך מתחזק עוד יותר מחזור ההתמכרות.
תסמיני וסימני התמכרות התנהגותית
הגרסא העדכנית ביותר של המדריך הפסיכולוגי לאבחון ולדיווח סטטיסטי של האגודה הפסיכולוגית האמריקאית (DSM-5), מפרטת התמכרות התנהגותית אחת בלבד: הפרעת הימורים; שלושה התמכרויות התנהגותיות כפייתיות: הפרעת אגירה, משיכת שיער וניקוב עור; והפרעה אחת של אימפולסיביות: קלפטומניה.
אך לכל ההתמכרויות ההתנהגותיות יש תכונות משותפות, כגון:
- העיסוק בהתנהגות הממכרת.
- ירידה ביכולת לשלוט בהתנהגות.
- פיתוח סובלנות להתנהגות, כך שיש צורך להפעילה בתדירות או בעוצמה גבוהים יותר כדי לחוות את הסיפוק הרצוי.
- תסמיני גמילה אם לא ניתן להפעיל את ההתנהגות.
- השלכות פסיכולוגיות שליליות, כגון תסמיני דיכאון או חרדה, במצב של הימנעות מההתנהגות הממכרת.