הפרעת דחק פוסט- טראומטית

תוכן עניינים

הפרעת דחק פוסט טרואמטית היא הפרעה הנמצאת בתוך קבוצת הפרעות החרדה. המאפיין המייחד אותה על פני שאר הפרעות החרדה, וגם רב ההפרעות הפסיכיאטריות האחרות, הוא קיומו של אירוע מסויים, טראומטי, שמהווה את הבסיס לפריצתה.

מהו אירוע טראומטי?

אירוע שמתרחש בחיים יכול להיות מוגדר כאירוע טראומטי, אם האדם חווה איום ממשי על חייו או על השלמות הפיזית שלו, ובזמן האירוע הוא חש פחד, אימה או חוסר אונים.

בנוסף, גם אם אדם עד לאיום על חייו או שלמותו של אדם אחר, או אפילו רק שומע על כך, ניתן להגדיר את החוויה כאירוע טראומטי. האירוע הטראומטי לא חייב להיות חד-פעמי וקצר. לעיתים מדובר באירוע שחזר מספר פעמים (כמו למשל, במקרים של פגיעות מיניות מתמשכות), או באירוע שהתמשך לאורך זמן (כמו למשל, אצל חיילים שהשתתפו במלחמה ממושכת. בדרך כלל הפרעתם של החיילים תכונה בלשון העם "הלם קרב").

ניתן לאבחן הפרעת דחק פוסט טראומטית רק חודש לאחר האירוע הטראומטי. סימפטומים של פוסט- טראומה המופיעים בתקופה הראשונית לאחר האירוע עשויים להחשב נורמאלים, או לקבל הגדרה של "הפרעת דחק אקוטית". רק במידה והסימפטומים ימשכו תקופה העולה על חודש ימים, ינתן אבחון של PTSD. כמו כן, הסימפטומים עשויים לפרוץ גם רק זמן רב לאחר האירוע הטראומטי.

הפרעת דחק פוסט טרואמטית – סמפטומים

PTSD מתאפיינת בשלוש קבוצות של סימפטומים. כדי לאבחן את ההפרעה, חייבים להתקיים סימפטומים אחדים מכל אחת מהקבוצות.

חוויה חוזרת של האירוע

החולה נזכר שוב ושוב באירוע הטראומטי, חולם עליו, מרגיש שהאירוע מתרחש שוב כאן ועכשיו (פלאשבקים), ולחוץ מכל גירוי פנימי או חיצוני שעשוי להזכיר לו משהו שקרה באירוע. ילדים עשויים לשחק במשחקים חוזרים שמשחזרים את האירוע הטרואמטי.

הימנעות

החולה נמנע מכל דבר שעשוי להזכיר לו את הטראומה, מנסה להמנע ממחשבות על האירוע, לא מדבר עליו, נמנע ממקומות ופעילויות שמזכירות לו את האירוע, לא מסוגל להזכר בפרטים משמעותיים שקרו, לא מעוניין להשתתף בפעילויות שעניינו אותו בעבר, מתרחק מאנשים, לא מתעסק ברגשותיו שלו ומפסיק לצפות שיהיה לו מסלול חיים נורמאלי.

עוררות יתר

החולה מתקשה להרדם, הוא עצבני וכועס, מתקשה להתרכז ומגיב לכל גירוי בסביבה. שילוב הסימפטומים הנ"ל יוצרים אצל החולה בעיות הסתגלות קשות. הסתירה בין חוויה חוזרת של האירוע לבין הניסיון להמנע מלחשוב עליו יוצרת מועקה קשה. קשה לחולה לחזור לחיים נורמאלים – למשפחה, לעבודה, למארג החברתי שלו.

כאשר מישהו אחר נפגע או מת באותו אירוע, חולים רבים מתמודדים עם רגשות אשם קשים על כך שדווקא הם הצליחו לשרוד. מעניין לציין, שכשמדובר באסונות טבע גדולים, בהם מעורבים נפגעים רבים, הסיכוי לפיתוח PTSD קטן יותר בבחינת "צרת רבים". דווקא כשהגורם לאירוע הטראומטי הוא אדם קרוב, והפגיעה קרובה ואישית, נפגעים רבים יסבלו מ-PTSD קשה, עד לרמה של שינוי אישיותי של ממש ומחשבות אובדניות קשות.

הטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית

טיפול תרופתי ב-PTSD יתמקד בדרך כלל בהרגעת סימפטומים ספציפים. הטיפול המומלץ בהפרעה ישלב גם התערבות פסיכותרפויטית, המתמקדת באירוע הטראומטי. מטרת הטיפול לשחזר את הרגשות והתחושות שעלו במהלך האירוע הטראומטי, במקום מוגן המאפשר לעשות עיבוד והפנמה שלהם בצורה שלא התאפשרה כאשר האיום היה ממשי.
בשנים האחרונות, פיתחה הישראלית פרופסור עדנה פואה פרוטוקול טיפול קצר מועד להתמודדות עם הפרעת דחק פוסט טרואמטית. בשיטה זו, משחזר המטופל את האירוע שוב ושוב, תחת השגחת המטפל, עד שהחזרה הופכת את הרגשות לקהים יותר ויותר. הפרוטוקול של פרופ' פואה נחשב היום בעולם לשיטה היעילה ביותר לטיפול ב-PTSD.
במחקרים נוספים התגלה כי ניתן לעשות שימוש בקורטיזול לטיפול בפוסט טראומה.