היפנוזה היא כלי טיפולי המשמש לטיפול במצבים פיזיולוגים ונפשיים שונים. טראנס היפנוטי הוא מצב בו המהפנט מוביל את המטופל למצב של מיקוד הקשב פנימה, כך שהמטופל חש שהוא נמצא במצב שונה של מודעות, הוא נח להתערבויות סוגסטביליות (כלומר, ניתן לשכנע אותו למחשבות או פעולות), וניתן להוביל אותו לבחינה של תכנים שנמצאים בדרך כלל בלא- מודע.
כאב הוא מנגנון חשוב והישרדותי לאדם, משום שהוא משמש פעמון אזהרה שמודיע לנו שמשהו לא בסדר. ללא הכאב, לא היינו מודעים לקיומן של דלקות, מחלות וזיהומים, ולא היינו נזהרים מפני פגיעות, מכות וחבלות. מעניין לציין, שילדים שנולדים עם תסמונת נדירה שמונעת תחושת כאב, לא מצליחים לשרוד בדרך כלל שנים רבות.
הבעיה היא, שאחרי שהכאב ביצע את תפקידו, והזהיר אותנו מפני הסכנה – הוא לא מפסיק. ואז הוא נהפך למציק, מיותר, גורם סבל ומפריע בתפקוד היומיומי. כאבים יכולים לנבוע ממחלה או מפציעה, ולעיתים מקורם אינו ידוע (כמו למשל – כאבי ראש שאינם מוסברים).
כאבים כרוניים
אנשים רבים סובלים מכאבים כרוניים שנמשכים שנים רבות לאחר שהגורם הראשוני לכאב טופל, ולעיתים מקור הכאב ברור וזמני, כמו בלידה. בנוסף, לעיתים פרוצדורות רפואיות כשלעצמן גורמות לכאב – ניתוח, טיפולי שיניים וכדומה.
הדרך הטבעית של הגוף להתמודד עם כאב היא באמצעות שחרור חומרים כימיים בגוף הנקראים אופיאטים אנדוגניים. רב התרופות המיועדות לשיכוך כאבים, כמו למשל מורפין, מחקות את הפעולה של החומר הטבעי הזה. תרופות אחרות חוסמות את מעבר המידע על הכאב מאיזור הכואב אל המח, כמו למשל זריקת האפידורל הניתנת ליולדות. וכמובן, עוד תרופות רבות ושונות שמטרתן לשכך כאבים בדרכים שונות של אילחוש.
באחרונה, החלו מחקרים הבודקים את כוחה של ההיפנוזה במיגור כאבים. העניין העיקרי בתחום נבע מכך שלעיתים אין אפשרות להשתמש בתרופות נוגדות כאבים מסיבות שונות: נשים בהריון, ילדים, סירוב של המטופל ועוד.
במצב היפנוטי, מנסה המטפל להוביל את המטופל להתמודד עם הכאב ולהעלימו בדרך שונה לגמרי מזו שעושות התרופות. מכך עולה יתרון נוסף, שכן שיכוך הכאב על ידי תרופות נפסק כאשר לא לוקחים את התרופה, ואפילו מחמיר משום שהגוף מפסיק לייצר כמות מספקת של אופיאטים אנדוגניים טבעיים לאחר שימוש ממושך בתרופות שמחקות את קיומם. לעומת זאת, התמודדות עם היפנוזה אינה תלויה באופיאטים, ולכן היא ממשיכה גם לאחר זמן רב.
כאשר לאנשים כואב, כל הקשב ותשומת הלב שלהם מופנית אל הכאב, וקשה להם להסית אותה למשהו אחר. בזמן טראנס היפנוטי, המטפל מנסה להטות את תשומת הלב של המטופל למשהו אחר, שאינו קשור בכאב. לאחר תרגול, המטופל מסוגל להרפות את גופו ולהגיע לבד למצב בו הוא מסיט את תשומת הלב מהכאב ועוסק בדברים אחרים מבלי שהכאב יפריע לו.
בהקשר זה, כדאי לציין גם את הכאבים הפסיכו-סומטיים. אלה כאבים אמיתיים, אך מקורם אינו גופני אלא נפשי ואינו מודע. היפנוזה למיגור כאבים מאפשרת גישה מיוחדת לתכנים לא מודעים בנפשנו, ולעיתים העלאת המצוקות והקשיים הנפשיים אל המודעות ועיבודם על פני השטח, עשוי להפוך את הכאב הגופני למיותר, ועל ידי כך להעביר אותו.
אלמנט נוסף שניתן ללמוד ולתרגל היטב במהלך טראנס היפנוטי הוא כיווץ והפרפיה של שרירים וכלי דם. מחקרים מראים שסוגים רבים של כאב מושפעים באופן חיובי מכיווצים כאלה. במהלך ההיפנוזה מלמד המהפנט את המהופנט למקד את הקשב והמודעות בשריר מסויים, או באיבר מסויים בגוף, ולהעלות את שליטתו ביכולת לכווץ ולהרפות את אותו איזור, ובכך להפחית את הכאב.