דיסתימיה

תוכן עניינים

בניגוד לדיכאון הקליני, שנחשב בעולם הרפואה כ"קשה" ומופיע בתקופות מרוכזות, הדיסתימיה נחשבת כדיכאון קל, אך בעצם היא קשה הרבה יותר. כאן התקופה אינה מרוכזת, אלא נמשכת לפחות שנתיים, אם לא יותר.

בהפרעה זו יכולות להיות הקלות או הפסקות, אך הן יימשכו לכל היותר במשך ימים בודדים. מאפייני הדיסתימיה הם מצב רוח דיכאוני מתמשך, חוסר בהנאה ובעניין, חוסר שייכות, תחושות אשמה, עצבות תמידית, הערכה עצמית נמוכה ופסימיות.

כל התחושות גורמות לנסיגה חברתית ולהסתגרות, לירידה ביכולת הפעילות ולפגיעה בזיכרון וביכולת הריכוז. התחלת הדיסתימיה היא הדרגתית ואיטית, ולרוב אינה מובחנת. חומרת התסמינים מתונה יחסית לדיכאון קליני עמוק. דיסתימיה עלולה להיות מלווה בכעס, בתוקפנות, בהאשמות כלפי הסביבה וכדומה.

גורמים

•    גורמים גנטיים – במידה וקרוב משפחה מדרגה ראשונה סבל/סובל מדיסתימיה, הסיכוי ללקות בה הוא גבוה מאוד.
•    גורמים ביולוגיים – דפוסי שינה חריגים דוגמת עלייה בתכיפות ובאינטנסיביות של תנועות עיניים בעת השינה מאפיינים הפרעה זו ועלולים לגרום להופעתה.
•    גורמים קוגניטיביים – חוסר התאמה בין המציאות לפנטזיה, מבחינה מחשבתית, יכולים לגרום לתחושות של ערך עצמי נמוך, חוסר אונים וקשיי תפקוד.
•    גורמים פסיכולוגיים – קשיים בהתפתחות האישיות והאגו, קשיים במשפחה- יחסי הורים וילדים וחוויות פרידה משמעותיות ואובדן, עלולים לגרום להפרעת הדיסתימיה. התופעות גורמות לנסיגה לשלבי ילדות, לתסכול, להערכה עצמית נמוכה ולתוקפנות.

אבחנה

במקרים בהם מתקיימים הקריטריונים הבאים, ניתן לאבחן את ההפרעה כדיסתימיה:
•    עצבות ודכאון במרבית הימים וברוב שעות היום, הנמשכים לפחות כשנתיים. אצל ילדים ומתבגרים ההפרעה מתבטאת בעצבנות ובחוסר שקט, הנמשכים כשנה לפחות.
•    הופעת שני תסמינים או יותר בזמן הדיכאון: הערכה עצמית נמוכה, אובדן/עודף שעות שינה, אובדן/עודף תיאבון, חוסר אנרגיה ועייפות, חוסר תקווה, קשיים בקבלת החלטות וקשיים בריכוז.
בכל תקופת ההפרעה התסמינים לא יפסיקו להופיע למשך יותר מחודשיים באופן רצוף. כשהאדם סובל מהפרעה פסיכוטית, כגון סכיזופרניה, התסמינים לא יופיעו. כדי שהתסמינים יוכרו כשייכים לדיסתימיה, הם לא יכולים להיגרם מהשפעות פיזיות, כגון מצב בריאותי לקוי, שימוש בסמים, תרופות וכדומה.

שכיחות באוכלוסייה

שכיחות ההפרעה בקרב האוכלוסייה נעה בין 3%-6%. נשים סובלות מדיסתימיה יותר מגברים, אך אצל ילדים ומתבגרים, הנטייה ללקות בה שווה בין המינים. מרבית הסובלים מההפרעה הם אנשים צעירים ולא נשואים או בעלי הכנסות נמוכות. במידה והדיסתימיה מופיעה לפני גיל 21, היא מוגדרת כ"התפרצות מוקדמת", ובמידה והיא מופיעה מגיל 21 היא מוגדרת כ"התפרצות מאוחרת".

טיפול בהפרעה

•    טיפול פסיכותרפי – הטיפול המתאים ביותר להפרעת הדיסתימיה. נמשך זמן רב ובצורה מעמיקה, כשבמרכזו ההיכרות העצמית וההתבוננות פנימה. התסמינים הדיכאוניים מקושרים לקונפליקטים בלתי פתורים מהילדות, והחוויות והאכזבות מהילדות מתקשרים למצב בהווה. בטיפול מנסים להגיע להבנה כיצד התחושות, כגון חוסר ערך עצמי וייאוש, מובילות להענשה ולהכשלה עצמית, ומקשות על האדם בחייו. בטיפול אישי חוויות המטופל נמצאות במרכז, בטיפול קבוצתי ההתמקדות היא בנושא התמודדויות עם קשיים חברתיים, ובטיפול משפחתי עוזרים לאדם ולמשפחה להבין את ההפרעה ולהתמודד עם המצב שנוצר.
•    טיפול התנהגותי – מוענקים למטופל "חיזוקים חיוביים" שחסרים לו בעקבות שינויים פתאומיים בסביבתו או אובדן קשה ומשמעותי. ההתמקדות בטיפול היא בהעשרת החוויות הנעימות והחיוביות אותן חווה המטופל, וברכישת דרכי התרגעות. כאן מאמינים כי עם שינויים חווייתיים והתנהגותיים, דפוסי חשיבה ורגשות ישתנו גם הם- מפסימיות לתקווה.
•    טיפול קוגניטיבי – טיפול קצר מועד בו ההתמקדות היא ברכישת דרכי התנהגות ודפוסי חשיבה חיוביים יותר מגישתו השלילית של המטופל. ההתמודדות היא בפתרון בעיות בהווה.
•    טיפול תרופתי – לכל אחד מסוגי הטיפולים יכול להתלוות טיפול בתרופות נוגדות דיכאון.