כל אדם מכיר, מישהו שעשה לו משהו רע, שעיצבן אותו והוא היה חולם להזמין לו אשפוז בכפיה בכל בית חולים פסיכיאטרי כפיצוי על התנהגותו הרעה. הבשורה הטובה מצד אחד, היא שאשפוז בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי אינו פשוט כמו שמרבית בני האדם חושבים. מצד שני, יש הרבה אנשים אשר באמת זקוקים לעזרה נפשית, מקצועית ומסרבים לקבל אותה.
אנשים אלו עלולים לפגוע בעצמם ובסביבתם וזקוקים לעיתים קרובות לאשפוז בכפייה, בשל חוסר רצונם להודות במחלה, במקרים אלו, דווקא אשפוז בכפייה יכול להציל חיים.
מהו אשפוז בכפייה?
אשפוז בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי, יכול להיעשות רק לאחר קבלת צו אשפוז מיוחד, מהפסיכיאטר המחוזי, אשר מצווה על האדם להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי, בניגוד לרצונו. אשפוז בכפייה, לרוב ניתן לאנשים הסובלים ממחלות ו\או הפרעות נפש, אשר עלולות לגרום או כבר גרמו לתסמינים, אשר עלולים לפגוע גם באדם עצמו וגם בסביבתו.
מהו חוק טיפול בחולי נפש?
בכדי שאשפוז בכפייה, ייערך בצורה מסודרת וחוקית, הוצא חוק בשנת 1991, אשר בא להגן על החולה ועל חופש הבחירה שלו. חוק טיפול בחולי נפש היה קיים במדינת ישראל כבר משנת 1955 (החוק לטיפול בחולי נפש תשט"ו-1955.) וחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 בעצם מחליף את החוק הישן. בכדי שיהיה סדר ולא כל אדם יחליט שהוא מאשפז אדם אחר בכפייה, מטרת החוק היא לאזן ולהגן על האדם החולה ועל זכויותיו, כך שלא יוכלו לכפות עליו אשפוז וטיפול בניגוד לרצונו ובכך גם למנוע שימוש וניצול לרעה.
בעזרת החוק לטיפול בחולי נפש 1991, קיים כיום, פיקוח על סמכויות ושיקול דעתו של הפסיכיאטר ורק פסיכיאטר מחוזי, יכול לתת צו אשפוז בכפייה וגם זאת, רק לאחר, שבוצעה בדיקה פסיכיאטרית בחולה והוכח על ידי הבאת ראיות כי אדם זה עלול לסכן את עצמו מבחינה פיזית באופן מיידי. בנוסף, על מנת ליישם את צו הפסיכיאטר המחוזי, יש צורך להוכיח כי אכן קיים קשר בין מצבו הבריאותי-נפשי של החולה לבין הסיכונים.
כאשר רוצים לאשפז אדם בכפיה, אך לא מדובר במצב "חירום" או מדובר על אדם, אשר מצבו הנפשי כל כך קשה, עד כדי כך שהוא אינו מסוגל לדאוג לעצמו ולצרכיו הבסיסיים, הוא עלול לפגוע בעצמו ובסביבתו בשל מחלתו הנפשית, אזי, יוכל הפסיכיאטר המחוזי להוציא צו אשפוז בכפיה, גם עם הראיות אינן חותכות.
דרגת הראיות במקרים אלו, שונה מהמקרים בהם יש צורך באשפוז בכפייה דחוף.
חוק טיפול בחולי נפש 1991 מגדיר מחלת נפש במחלה\הפרעה, אשר בה קיים קושי בבוחן המציאות או שיפוט מציאות פגום\לקוי. אשפוז בכפייה ניתן תחילה לשבעה ימים בלבד, אשר במהלכם עובר החולה מספר בדיקות רפואיות ופסיכיאטריות, על מנת לבחון את מצבו הנפשי ו\או דרגת החומרה של מצבו.
במקרי הצורך בהם יהיה צורך להישאר את האדם ימים נוספים בבית החולים הפסיכיאטרי, תוגש בקשה להארכת שהותו של החולה לפסיכיאטר המחוזי. הפסיכיאטר המחוזי יוכל להאריך שוב את שהות החולה רק בשבעה ימים נוספים. במקרים בהם יהיה צורך בתקופת אשפוז ארוכה יותר, יהיה צורך בהקמת וועדה פסיכיאטרית, אשר תבחן את הממצאים, הראיות ומסקנות הפסיכיאטרים שטיפלו באדם זה ובמקרי הצורך, תוכל הוועדה להאריך את האשפוז לעוד שישה חודשים.
בנוסף, על פי חוק זה, יוכל החולה לקבל פירוט מלא ומידע רפואי על מצבו הבריאותי והוא יוכל להשתתף, על פי מידת מצבו הבריאותי והנפשי, בתוכנית הטיפול המוצעת לו בבית החולים. לחולה יהיו זכויות להמשיך לטפל בנכסיו גם בזמן שהותו בבית החולים.