במשך תקופה ארוכה, הקשר בין אפילפסיה, פרכוסים ורגשות מהווה נושא לוויכוח בין דורות של קלינאים ומדעני מוח. בציטוט המפורסם שלו, היפוקרטס דיווח כי "מלנכוליה משפיעה על חולי אפילפסיה, ואנשים אפילפטים הם אנשים מלנכוליים".
קביעת הקשר בין אפילפסיה למחלות נפש מתבססת על כיוון המחלה והשפעתה על הגוף או על המוח. מחקרים רבים שנערכו לאחרונה הציגו נתונים אפידמיולוגיים המרמזים על מערכת יחסים דו כיוונית בין הפרעות אפילפסיה והפרעות מצב הרוח.
יחד עם זאת, תחלואה פסיכיאטרית נלווית לאפילפסיה מייצגת היבט אינטלקטואלי ומשתנה חיוני המשפיע על הפרוגנוזה מבחינת תחלואה ותמותה.
הבנת הקשר בין אפילפסיה ומחלות נפש
הפרעות מצב רוח וחרדה הן מחלות הרקע הפסיכיאטריות הנפוצות ביותר עם אפילפסיה, בשכיחות של בין 20-22%. אפילפסיה היא הפרעה כרונית המובילה למספר מצבי מגבלות חברתיות והערכה עצמית ירודה.
בנוסף, הפרעות אפילפסיה והפרעות מצב רוח נושאות היבטים נוירוביולוגיים משותפים, עם מעורבות המערכת הלימבית ואפנון מסלולי הנוירוטרנסמיטרים העיקריים המושפעים מתרופות נוגדות פרכוסים.
בהשוואה להפרעות מצב הרוח, פסיכוזות הן נדירות יחסית בקרב חולי אפילפסיה, אך מייצגות סיבוכים רציניים המשפיעים על תחלואה ומוות.
נתונים אפידמיולוגיים מציינים כי סכיזופרניה והפרעות קשורות מוצגות יותר בקרב חולי אפילפסיה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית או בהשוואה לאנשים הסובלים מבעיות רפואיות כרוניות אחרות. הקשר בין אפילפסיה לפסיכוזות מבוסס על יסודות נוירוביולוגיים חזקים הקשורים למעורבות אזורי מוח פרטניים.
הפרעות פסיכוטיות, הפרעה דו קוטבית, דיכאון, התנהגות אובדנית הן רק חלק מההפרעות הפסיכיכאטריות השכיחות בקרב חולי אפילפסיה.
חשיבות האבחון והבנת תסמיני הפרעות מצב רוח
הפרעות מצב רוח באפילפסיה נוטים שלא להיות מזוהים ומטופלים כראוי בשל חוסר זמן, חוסר הבנה והסתייגות הקלינאים להפנות מטופלים הסובלים מתסמינים פסיכיאטריים לקבלת הטיפולים המתאימים, מתוך חוסר הבנה מלא של הקשר בין התסמינים הפסיכיאטריים לתסמינים הפיזיים. בנוסף, כמחצית מהחולים הסובלים מתסמינים פסיכיאטריים ודיכאון באפילפסיה, שאינם מקבלים אבחון סטנדרטי, מושפעים יותר מהפרעות דיכאון.
התסמינים הפרטניים מאופיינים בשינויים תקופתיים במצב הרוח, התפרצויות עצבנות והתנהגות אגרסיבית. התקפים אלו מתרחשים ללא גורמים חיצוניים או ערפול תודעתי. הם מתחילים ומסתיימים במהירות, מופיעים אחת למספר ימים או אחת למספר חודשים, ונמשכים כמספר שעות עד יומיים.
תסמיני הדיכאון באפילפסיה מדווחים לעיתים רחוקות כהפרעות פסיכיאטריות, גם בקרב חולים הסובלים מהפרעה דו קוטבית. מעניין לציין שמחצית מהחולים חווים תסמיני חוסר שקט המעידים על קשר ברור עם התרחשות התקפים אפילפטיים.
מאפייני ההתקפים
התקפים אפילפטיים מאופיינים במספר ביטויים התנהגותיים העלולים להופיע לפני או לאחר התקף. תסמינים אלו אינם עומדים בקריטריונים הסטנדרטיים לאבחון הפרעות מצב רוח, כשהם קצרי טווח. יחד עם זאת, הם אחראים באופן ברור למצגות הטיפוסיות של הפרעות פסיכיאטריות באפילפסיה.
התסמינים עשויים להתפרש בטעות כביטויים פסיכיאטריים כשהם נמשכים לטווח הארוך. למעשה, מחקרים מראים שאבחנת הפרעה דו קוטבית מופרזת בחשיבותה באפילפסיה, אם מתרחשים שינויים במצב הרוח שאינם מאובחנים כראוי. לכן, הערכה זהירה של גילויי התנהגות, צריכה תמיד להיות חלק מההערכה השגרתית, עם שיטות טיפול המבססות על כל התסמינים הפיזיים והנפשיים.
האבחון מודד את מידת ההתערבות או המצוקה הנגרמת לחולה אפילפסיה כתוצאה מתסמיני מצב הרוח, וטיפול עקבי מתאים מייצב את ההפרעות, מקצר את משך ההתקפים והתסמינים הנפשיים הקשורים, ומבוסס על טיפולים תרופתיים אנטי אפילפטיים.