נטייה וחשיבה אובדנית נמצאת בעלייה מתמדת מאז שנות השישים של המאה הקודמת, ונראה כי המגמה ממשיכה לעלות.
קשה מאוד לנבא מי עתיד לשים קץ לחייו, אך ישנם מספר פרמטרים המאפשרים לאבחן נטייה וחשיבה אובדנית ולאפשר מתן טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי מתאים.
כיום, יותר מאי פעם, נראה כי חשיבה אובדנית אינה רק מנת חלקם של אלו החולים בהפרעות נפשיות, כמו סכיזופרניה או דיכאון, אלא גם אלו המתקשים בגיבוש הזהות העצמית.
חשיבה אובדנית: בעיקר בקרב הסובלים מדיכאון
לחשוב על מוות, לרצות למות, לחוש שאין עתיד ואין תקווה מבלי לחשוב על המעגל המשפחתי הקרוב – הם הבסיס של הנטייה והחשיבה האובדנית. אנשים יכולים לסחוב על גבם מחשבות מסוג אלו למשך תקופה ארוכה, מבלי לנקוט באקט מעשי שישים קץ לחייהם – וזוהי למעשה קריאת מצוקה.
כאשר המחשבה האובדנית הופכת להיות המרכז של ההתנהלות היום יומית, כזו שמשתקת את האדם ומונעת ממנו כל פעילות של שיגרה. כאשר המחשבה הופכת למעשים – תכנון הדרך בה יש לסיים את החיים, המצוקה הופכת למציאות.
מהן הסיבות לחשיבה ונטייה אובדנית?
ישנן גישות שונות המצביעות על הסיבות לכך שאנשים, ובעיקר בני נוער וצעירים, יפתחו חשיבה ונטייה אובדנית. עד לפני מספר שנים, הגישה הרווחת היתה כי אנשים בעלי רקע גנטי אובדני יהיו בסיכון גבוהה יותר לפתח מחשבות מסוג זה.
מחקרים חדשים מראים כי דווקא תהליך גיבוש הזהות העצמית, עשוי לערב בתוכו סממנים של דיכאון, המובילים אל נטייה דיכאונית. גם סביבת חיים שאינה יציבה, כמו משפחה אלימה, עוני, שימוש בסמים ובאלכוהול, עלולים להוות מרכיב קריטי בהתפתחות של נטייה אובדנית.
אבחון נטייה אובדנית: הכרת סימני האזהרה
יש לשים לב להתנהגות האובדנית עוד בטרם בוצע ניסיון התאבדות. על פי הגישות החדשות באבחון נטייה וחשיבה אובדנית, ישנם מספר אלמנטים המאפיינים אנשים עם נטייה אובדנית:
- מחלת נפש, כמו דיכאון, אשר נמצא כגורם הראשון להתאבדות.
- רקע גנטי או רקע משפחתי של מחלות נפש.
- רקע משפחתי של אובדנות ושל אלימות.
- התבודדות חברתית.
- הסתגרות עצמית.
- בעיות משמעת בקרב בני נוער.
- בעיות בהתנהלות בשגרת החיים.
- התנהגות אימפולסיבית.
- התמכרות לסמים.
- התמכרות לאלכוהול.
- טראומה נפשית.
כל הסימנים הללו הן נורות אזהרה המחייבות בפנייה אל גורם מקצועי לצורך טיפול. בעוד מרבית מהאנשים הסובלים מחשיבה או נטייה אובדנית לא יסכימו ללכת לטיפול מרצונם, ישנה חשיבות רבה לתפקידה של הסביבה הקרובה ובני המשפחה באבחון המקדים.
בין אם מדובר בבני נוער, אזי לצוות בית הספר יש תפקיד חשוב באבחון מוקדם, ובין אם מדובר באוכלוסייה בוגרת, אזי לסביבה המשפחתית או החברתית יש תפקיד בפנייה לגורם מקצועי.
כיצד ניתן לטפל בחשיבה ובנטייה אובדנית?
טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי בשלבים המוקדמים של המצוקה יוכל להוות בסיס טוב להצלחת הטיפול. השילוב בין טיפול תרופתי לבין טיפול פסיכו-תרפי הינו הכרחי במרבית המקרים, כך שהשלב הראשון יהיה לפנות לפסיכיאטר ולפסיכולוג קליני על מנת ליצור תכנית טיפולים מתאימה. במקרים מסוימים יש צורך באשפוז לתקופת מה, על מנת להשגיח על המטופל ולמנוע ממנו את היכולת לנסות ולשים קץ לחייו.
נטייה וחשיבה אובדנית אינה תופעה שחולפת מעצמה, היא עלולה להתעצם ולהפוך ממחשבה למציאות. התעסקות מרובה עם מוות, התבודדות וחוסר תפקוד בהחלט צריכים להאיר נורות אזהרה בקרב המשפחה, ויש צורך בפנייה אל גורם טיפולי מקצועי על מנת לאפשר בסיס איתן ובריא לטיפול.