יש לא מעט אנשים הסובלים מפאראפיליה והם נמצאים בסביבתנו למרות שברוב המקרים לא נהיה מודעים לכך. מהי הפרעת פאראפיליה, כיצד נהוג לטפל בה ולמה היא מסוכנת?
פאראפיליה – פירוש ההפרעה
המילה פאראפיליה נגזרת מיוונית. 'פארא' פירושה 'סביב' או 'ליד', ו'פיליה' פירושה אהבה. זוהי הפרעה רגשית המוגדרת כפנטסיות מעוררות מיניות, דחפים או התנהגויות אינטנסיביים, המתרחשים במשך תקופה של חצי שנה לפחות, וגורמים למצוקה משמעותית או מפריעים לתפקוד הסובל מההפרעה מבחינת תפקוד חברתי או בתחומי תפקוד חשובים אחרים.
סוגי הפרעות פאראפיליה
קיימים מספר סוגים שונים של פאראפיליות, שלכל אחד מהם קיים דגש שונה של עוררות מינית אצל הסובל מההפרעה:
מציצנות. צפייה באדם עירום הפושט את בגדיו או עוסק בפעילות מינית.
אקסהיביציוניזם. חשיפת איברי מין בפני אדם אחר.
מגע. נגיעה או שפשוף בהקשר מיני, נגד אדם אחר.
מזוכיזם מיני. השפלות, הכאות, כבילה או חוויית סבל בהקשר מיני.
סדיזם מיני. גרימת סבל פיזי או נפשי לאדם אחר, בהקשר מיני.
פדופיליה. פעילות מינית עם ילדים בגילאי 13 או פחות.
פטישיזם. סקרנות להתנסות מינית עם חפצים דוממים או עם חלקי גוף פרטניים ביותר.
טרנסווסטיזם. לבוש מעורר מינית. מצב זה נחשב להפרעה רק כשהוא מפריע לתפקוד.
הגורמים וגורמי הסיכון לפאראפיליה
בעיות ביולוגיות נחשבות לגורמי סיכון לפאראפיליה וכוללות מספר הבדלים בפעילות המוחית במהלך עוררות מינית, כמו גם במבנה המוח בכלל. מחקרים קובעים שהסובלים מהפרעה זו נוטים להיות בעלי ביצועים נמוכים בלימודים בהשוואה לתלמידים אחרים, ללא קשר ליכולות אינטלקטואליות וסגנונות למידה.
מספר תיאוריות פסיכולוגיות מסבירות כיצד מתפתחת פאראפיליה. יש הרואים בהפרעה זו גילוי של התפתחות פסיכולוגית שנעצרה, כשההתנהגויות הפאראפיליות מגנות על נפש הסובל מהן מפני חרדה. כלומר, ההפרעה משמשת כאמצעי הגנה.
אחרים מאמינים שפאראפיליות הם תוצאה של הסובל מההפרעות לשייך משהו עם עוררות מינית או באמצעות ניסיון מיני שאינו שגרתי לחיזוק אורגזמה. יש הרואים בהפרעות אלו ביטוי נוסף של הפרעה אובססיבית כפייתית.
גורמי סיכון משפחתיים לפיתוח פאראפיליה כוללים סכסוך משמעותי בין ההורים או העדר פיקוח של ההורים, חוסר חיבה מהאם, ובאופן כללי חוסר טיפול מוקפד של ההורים. אנשים הסובלים מפאראפיליה נוטים להתקשות לתפקד במערכות יחסים ולטפח חברויות.
תסמיני וסימני פאראפיליה
בעוד שהמעורר המיני הרצוי לסובל מפאראפיליה תלוי בגירוי הפרטני, מאפייני ההפרעה זהים ביותר. אנשים הסובלים מההפרעה נוטים להתגרות מינית מגורם הגירוי הפרטני שלהם ועוצמת המשיכה עשויה להיות מכרעת מספיק כדי לגרום למצוקה.
תסמיני פאראפיליה עשויים לכלול עיסוק כפייתי המפריע ליכולת האדם עם ההפרעה לחשוב על דברים אחרים או לעסוק בפעילות מינית קונבנציונאלית יותר עם שותף מיני מתאים. הסובל מפאראפיליה עשוי לחוות דיכאון או חרדה בעקבות התנהגותו, או העדרה, ובכך מפתח מחזור פעילות ממכר.
אבחון פאראפיליה
איש מקצוע מתחום בריאות הנפש קובע את האבחנה, כולל מטפלים מורשים כגון פסיכיאטרים, פסיכולוגים ואנשי מקצוע אחרים בתחום בריאות הנפש. הם מקיימים עם אדם הסובל מפאראפיליה ראיון רפואי נרחב ובדיקה גופנית כחלק מקביעת האבחנה.
במסגרת הבדיקה, הסובל מההפרעה מתבקש לענות על סדרת שאלות מתוך שאלון סטנדרטי כדי לסייע בהערכת נוכחות תסמיני פאראפיליה. חקירה יסודית כוללת היסטוריה או נוכחות תסמיני בריאות הנפש, להבדלת ההפרעה מסוגי הפרעות נפשיות אחרות.
כדי להיות מאובחן בפאראפיליה, אדם צריך לחוות פעילויות עוררות מינית משמעותיות חוזרות עם מושא משיכתם, ולבצע פעולות מיניות המבוססות על דחפים או פנטזיות, כשהתסמינים נמשכים חצי שנה לפחות, עד לנקודה בה הסובל מההפרעה חווה רמות משמעותיות של מצוקה או הפרעה לתפקוד בעבודה, במצבים חברתיים או בהיבטים חיוניים אחרים בחיים.
טיפול בפאראפיליה
מוקד הטיפול בפאראפיליה מתמקד בהשפעת ההתנהגות על קרבנות של האדם הסובל מההפרעה. מחקרים הראו כי הטיפול נוטה לפעול רק אם האדם הסובל מההפרעה בעל מוטיבציה ושאיפה להשתלט על התנהגותו, וכאשר השילוב משלב פסיכותרפיה ותרופות.
פסיכותרפיה לפאראפיליה נוטה להשתמש בטיפול התנהגותי קוגניטיבי. התמקדות הפסיכותרפיה מסייעת לאדם הסובל מההפרעה לזהות את התירוצים ההגיוניים בעיניו כדי להילחם בהתנהגותו, והטיפול מדריך את הסובל מההפרעה לפתח אמפתיה לקורבנות באמצעות שיטות שליטה בדחפים מיניים.
טיפול זה נוטה אף לנקוט בגישת טיפול בעברייני מין תוך שימוש במודל מניעת הישנות, הזהה לטיפול באנשים הסובלים מהתמכרות לסמים. גישה זו מסייעת לאדם הסובל מפאראפיליה לחזות מצבים המגבירים את הסיכון להתנהגות מינית שאינה רצויה, באמצעות מציאת שיטות להימנע באופן עמוק יותר מתגובה לגורמים אלו. אנשים עם פאראפיליה יכולים אף ליהנות משיטה יעילה נוספת המתמקדת בשיפור כישורים חברתיים על מנת לסייע לפתח מערכות יחסים בריאות.
תרופות לדיכוי ייצור ההורמון הגברי טסטוסטרון משמשות להפחתת תדירות או עוצמת החשק המיני. הטיפול נמשך כשלושה עד עשרה חודשים עד שדיכוי הטסטוסטרון מפחית את החשק המיני. תרופות נוגדות דיכאון נחשבות כתוספת מועילה לטיפולים אחרים, היות והן נוטות להפחית כפייתיות מינית ודחפים הקשורים לפאראפיליה, ומסייעות אף בהעצמת יכולות הסובל מההפרעה לשלוט בדחפיו. תרופות אלו כוללות פרוזאק, זולופט, פקסיל, ורסיטל.