מראה שיער יפה ובריא נחשב במרבית התרבויות בעולם כסמל ליופי. טיפוח השיעור גוזל זמן רב ומשאבים מאנשים החיים בעולם המודרני וגם בעולם השלישי. ניתן בהחלט לומר כי מרבית האוכלוסייה מקצה מזמנה בכדי לשוות לשיער מראה בריא ומלא יותר, אולם יש אחרים שלא עומדים תחת קבוצה זו.
טריכוטילומניה היא הפרעה נפשית שמסווגת על-פי ה-DSM (איגוד הפסיכיאטרים האמריקני) כאחת ההפרעות הקשורות לחוסר שליטה בדחפים והיא באה לידי ביטוי בתלישה אובססיבית של שיערות.
מחלות נוספות השייכות לקבוצה זו הן מחלות המאניה: פירומניה (דחף בלתי נשלט להצית דברים), קלפטומניה (דחף בלתי נשלט לגנוב) והימורים פתולוגיים.
לאחרונה עולות דעות הטענות כי יש לשייך את הטריכוטילומניה לקבוצת ההפרעות OCD (הפרעה טורדנית כפייתית) שכן היא דומה למחלות הנוספות בקבוצה זו מבחינת המאפיינים הקליניים. הפרעות המשתייכות לקבוצה הנ"ל כוללות: כסיסת ציפורניים, חיטוט בעור וטיקים.
איבחון טריכוטילומניה ומאפייניה
לחולים בטריכוטילומניה אין יכולת לשלוט על הצורך שלהם בתלישת שיער. המקום הנפוץ ביותר ממנו הלוקים בטריכוטילומניה תולשים שיערות הוא הקרקפת, אולם יש כאלה שתולשים שיער מהגבות, מהריסים, מהשפם, מהזקן ולעיתים אף מבית החזה ומהערווה.
תלישת השערות יוצרת קרחות אותן חלק מהלוקים בטריכוטילומניה מנסים להסתיר על ידי חבישה של פאות, כובעים או סירוק השיער שנותר בכדי לכסות על הקרחות.
לאחר תלישת השערות יש כאלה הנוהגים לשזור אותן ויש אחרים הנוהגים ללעוס את השערות.
לעיסה של השערות היא מסוכנת במיוחד מכיוון שפעמים רבות חלק מהשערות גם נבלעות, ויכולות ליצור גושים וחסימות במערכת העיכול. לא אחת אנשים המבצעים פעולה זו נזקקו לניתוח חירום בעקבות חסימת מעי.
בכדי לאבחן את התסמונת על-פי ה-DSM, האדם צריך לענות על הקריטריונים הבאים:
1. מבצע תלישה חוזרת של השיער המביאה לאובדן שיער (קרחות) הנראה לעין.
2. תחושת מתח ולחץ לפני תלישת השערה. ביטוי לניסיון של האדם להתנגד לדחף.
3. תלישת השערה מלווה בתחושה של הקלה, סיפוק או הנאה.
4. תלישת השערות אינה מיוחסת למחלה או הפרעה נפשית אחרת.
5. תלישת השערות מביאה למצוקה או פגיעה בתחום חיים משמעותי (חיי חברה, עבודה, משפחה וכו').
הגורמים להפרעה
טרם נמצא גורם חד משמעי שמביא אנשים לפתח את ההפרעה הנ"ל, אולם קיימות מספר תיאוריות שמנסות להסביר מדוע מצב זה מתפתח.
תיאוריה אחת גורסת כי גורמים פסיכולוגיים הם שמביאים להתפתחות התסמונת. אלה כוללים פיצוי על תחושה של אובדן מסוים המתבטא בתלישת השיער, או לחילופין ביטוי של דחפים אגרסיביים שיש לאדם ובאים לידי ביטוי בפעולת התלישה. הסבר אחר מהפן הפסיכולוגי טוען כי עצם פעולת התלישה עוזרת לאדם להפיג מתחים.
הסבר שני מציע כי התופעה נגרמת בשל פגיעה במערכת העצבים המרכזית. טרם ידוע איזו פגיעה זו אולם ניתן לראות כי טיפול תרופתי עוזר לשפר את ההפרעה.
יש הסוברים כי תלישת השיער היא ביטוי של הפרעת דחק פוסט טראומטית, ואכן ישנם סימוכין כי התופעה נפוצה יותר בקרב אנשים שחוו טראומות ומצבי דחק בעבר, מאשר באוכלוסייה הכללית.
הטיפול בהפרעה
למרבה הצער כמעט ולא ניתן להיפטר מההפרעה ללא טיפול, אך החדשות הטובות הן שטיפול התנהגותי בשילוב עם טיפול פסיכותרפי וטיפול פסיכיאטרי יכולים להביא להיעלמות של ההפרעה.
הטיפול ההתנהגותי כולל לימוד המטופל על טכניקות והתנהגויות שיכולות להביא להחלפה של תלישת השיער. כמו כן, המטופל לומד לזהות את התחושות והמצבים שמביאים אותו לתלוש את שערותיו, ולשלוט בהם.
לעיתים נהוג לשלב את הטיפול הנ"ל עם טיפול פסיכיאטרי הכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ונוגדות חרדה. תרופות אלו נועדו לעזור למטופל לעבור בצורה קלה יותר את הטיפול ההתנהגותי והקשיים המלווים להיפטרות מההרגל המגונה.