מחלת הפרקינסון היא מחלה נוירולוגית, שפוגעת בתאי המוח האחראים לבקרת התנועה. היא מופיעה לרוב לאחר גיל 40 ושכיחותה עולה עם הגיל. נראה כי המחלה נגרמת משילוב של גורמים גנטיים עם גורמים סביבתיים, למשל הרעלת מתכות או חשיפה לגופרית.
חוסר איזון כימי
אצל החולים במחלה ישנו תהליך ניווני הדרגתי של תאי עצב באזור מסוים במוח שנקרא Substantia Nigra. אזור זה אחראי לבקרה על התנועה באמצעות שליחת מסרים לאזורי מוח נוספים. המסרים מועברים באמצעות הפרשת מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטור) הנקרא דופמין. בעקבות הרס תאי העצב ב- Substantia Nigra יש חסר בייצור הדופמין, מה שמביא לחוסר איזון כימי שמביא להפרעות בתנועה.
תסמיני המחלה
בשלב הראשון של המחלה מופיע רעד באחת הגפיים. בהמשך הרעד מתפשט גם לגפה השניה באותו צד של הגוף ואחר כך גם לצד השני, כאשר הרעד מתגבר בשעת לחץ. עם הזמן הרעד מתפשט לכל הגוף ומביא לקשיי הליכה עד שיש צורך בכסא גלגלים.
הרעד מופיע בעיקר בשעת מנוחה של הגוף. לעומת זאת, כאשר החולה מנסה לבצע תנועה רצונית- למשל הליכה או הנעת הידיים, ישנו עיכוב בתנועה והיא מאוד איטית. בנוסף על כך יש נוקשות של השרירים ובעיות ביציבה ובשיווי המשקל. עם התקדמות המחלה היא משפיעה גם על אזור הפה ופוגעת במנגנון הדיבור והבליעה. ישנה ירידה בעוצמת הקול והפרשה מוגברת של רוק, מה שמביא לדיבור לא ברור, לעתים ממש לחישה. תופעות נוספות הן ירידה בחוש הריח, חוסר שליטה במתן שתן, הפרעות שינה ועוד. פעמים רבות המחלה מביאה לפגיעה קוגנטיבית כמו דמנציה וכן לדכאון.
טיפול בפרקינסון
הרופא המתמחה באבחון המחלה וטיפול בה הוא פסיכוגריאטר – פסיכיאטר המתמחה בבריאות הגיל השלישי. הטיפול התרופתי יכול למנוע את קצב הידרדרות המחלה, אך לא להביא לריפוי.
מרבית התרופות הן תחליפים שונים לדופמין: חלק מהתרופות מחדירות דופמין לגוף באופן מלאכותי, אחרות גורמות לשחרור מוגבר של דופמין מתאי העצב או משחררות חומר דמוי- דופמין. יחד עם זאת לתרופות למחלה יש תופעות לוואי שונות, ובגלל המגוון הרחב של סימפטומים תנועתיים קשה להגיע למינון מדויק. מינון מועט מדי לא ימנע את הרעד ולכן לא יענה על הצורך. מהצד השני, מינון גדול מדי עלול לגרום לתנועות לא רצוניות. בעיה נוספת היא שעם התקדמות המחלה נדרש מינון גדול יותר ובשלב מסוים יעילות התרופות פוחתת.
לבעיה זו ישנו פתרון ניתוחי- ישנם שני סוגים שונים של ניתוחים אשר מאפשרים להגדיל את מינון התרופות מבלי שתיווצר תופעת הלוואי הקשה ביותר שלהן, Dyskinesia- הופעה של תנועות בלתי רצוניות.
טיפולים נוספים הם DBS- ניתוח שבמהלכו מוחדרת אלקטרודה הגורמת לגירוי בגרעין מסוים במוח המעורב בתנועה עד לשיתוקו. טיפול זה נחשב למוצלח מבחינת שיפור יכולת התנועה ומניעת רעד, אך הוא מתאים רק לכעשירית מהחולים.
בנוסף לטיפולים מומלץ לחולי פרקינסון להקפיד על פעילות גופנית ותזונה בריאה המשפרת את התפקוד התנועתי.
אישור לנהוג
תפקיד נוסף של הפסיכוגריאטר הוא מתן חוות דעת פסיכיאטרית משפטית לנהיגה. חלק מהתסמינים של המחלה- כמו רעד, נוקשות שרירים, איטיות תנועה וירידה במהירות התגובה של השרירים- עלולות לסכן את חייו של החולה ונוסעים אחרים בשעת נהיגה. לעתים חולי פרקינסון סובלים גם מירידה ביכולת הקוגנטיבית, מנדודי שינה, מסחרחורות ומהפרעות מצב רוח, שעלולות גם הן לפגוע ביכולת הנהיגה.
הרופא המטפל מחויב עפ"י חוק לדווח למכון הרפואי לבטיחות בדרכים על כל שינוי במצבו הרפואי של נהג, ועל השפעות של הטיפול, שעלול לסכן אותו או אחרים. לעתים החולים יחויבו להשתמש בעזרי נהיגה או לעבור בדיקות תקופתיות.