אנשים הלוקים במחלות נפש לא מודעים תמיד לזכויותיהם, וגם במידה וישנה מודעות מצידם, לרוב הם אינם מסוגלים לעמוד ולדרוש שהן תתמלאנה, בשל מצבם הנפשי. עובדה זו יוצרת מצב שבו הם נתונים פעמים רבות להחלטות מצד גורמים אחרים בנוגע אליהם. לשם מניעת המצב, נחקק חוק שקבע מספר זכויות עבור חולי הנפש החיים בקהילה ועבור אלה המאושפזים במוסדות פסיכיאטריים.
החולה הפסיכיאטרי זכאי לקבל כל מידע רפואי אודות מצבו. חולה שמאושפז זכאי לקבל את "טופס זכויות החולה" וזכאי לבקש הסברים על זכויותיו. לחולה המאושפז יש זכות מלאה לקבלת ביקורים, הוא זכאי לקבל ולשלוח מכתבים, מבלי שיהיו גורמים שיקראו את תוכנם.
כמו כן, החולה המאושפז זכאי לפנות לעורך דין. החוק קבע בנוסף את זכויות חולי הנפש בנושא הטיפול שיקבלו, בנושא האשפוז ובנושא שחרור מאשפוז.
חוק ביטוח בריאות ממלכתי
האחריות למתן שירותים וטיפולים לחולי הנפש נמצאת בידי מערכת הבריאות הציבורית, המקבלת תקציב מהממשלה. נישת בריאות הנפש מתחלקת לשתי יחידות:
טיפול קהילתי – מרפאות ציבוריות לבריאות הנפש, מתן טיפולים נפשיים פרטניים ומציאת מסגרות מגורים מתאימות.
טיפול במהלך אשפוז – דאגה לאשפוז במוסדות פסיכיאטריים או אשפוז במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים רגיל.
במידה והחולה נמצא כמי שזקוק לאשפוז פסיכיאטרי, המדינה מממנת את העלות. האשפוז יכול להתבצע אך ורק לפי ההוראות של "חוק טיפול בחולי הנפש".
חוק טיפול בחולי הנפש
החוק מופנה אל האנשים שסובלים ממחלות נפש הפוגעות בשיפוטם ובדרך בה הם רואים את המציאות. החוק אינו מתייחס להפרעות הנפשיות לסוגיהן, שאינן נחשבות כמחלות נפש, למשל חרדות, פחדים, הפרעות אישיות ועוד.
לצד הסדרת הזכויות של חולי הנפש, מגדיר החוק את התנאים בהם המדינה רשאית להגביל את חופש בחירת החולה. מבחינת החוק, זכויות חולים פסיכיאטריים זהות לזכויות החולים במחלות פיזיות. החוק לא מבחין בין טיפולים פיזיים לטיפולים נפשיים.
חוק אשפוז במוסד פסיכיאטרי
חוק אשפוז כפוי
חוק שחרור מאשפוז
*במידה והחולה או משפחתו מסרבים להשתחרר, בית החולים אינו רשאי לשחררו, אלא אם כן אישר פסיכיאטר מחוזי. על החלטה זו, ניתן לערער בפני הוועדה הפסיכיאטרית.*במידה והחולה אושפז מרצון – הוא רשאי להגיש בקשת שחרור בכתב למנהל בית החולים. על המנהל לשחררו תוך 48 שעות, אלא אם הוצאה לגביו הוראת אשפוז מיידי מהפסיכיאטר המחוזי, בפרק אותו זמן.